כמה אטרקציות לדעתכם יכולה משפחה ממוצעת להספיק בשבת אחת, כשהנסיבות המקלות מלמדות על טראנס קבוצתי בשל החלמה קולקטיבית ויציאה מבידוד? בואו ונבדוק על דרך השחזור. הכל התחיל אי שם בשעת בוקר מוקדמת, כששי ואריאל ניצלו את ביקורה של הדיירת/אורחת מספר 1, הידועה גם כדודה נועה, למטרת, ובכן, צביעת טלפונים בלק מבריק בשילוב נצנצים. מה ששמעתם.
שבוע של צינון עצבני, דיווחים אובססיביים על כך שכל בית ישראל מאומתים וכמובן המרחבים הבלתי נתפשים בשעות העומס הקבועות באיילון, בישרו על כך שהבידוד המשפחתי אוטוטו מתדפק על דלתנו. החותמת הסופית ניתנה בחמישי שעבר, עם אבא ושלושה ילדים שפתחו מועדון חיוביים, תודות לבדיקת אנטיגן – מפוקחת! (ואל תבקשו מאיתנו להסביר לכם מה ההבדל בינה לבין
איזה חג חנוכה מושלם היה לנו! רווי פעילות ורצוף אתגרים לא פשוטים – פסטיגל בהשתתפות אבא פלוס שתי בנות, מותק של פסטיבל על בסיס אמא פלוס בן, מופע סטנדאפ קורע של שלומי קוריאט לרגל חגיגות גיוסו לצה"ל של אחי הצעיר, וכמובן הדלקת נרות חגיגית עם המשפחה המופלאה של רעייתי (המופלאה לא פחות) בהרכב מלא, לצד
כדרכה בקודש, חגיגות יום הולדתי לוו בים של פינוקים והפתעות מצדה של אשתי האהובה טניה. מארוחת בוקר מפנקת בקפה גן סיפור, עבור בשרשרת מתנות בלתי נגמרת וכלה במפגש חברתי רב משתתפים בלוקיישן הביתי שאין שני לו – "בלה וצ'ארלי". לצד החגיגות, מרגש לא פחות היה לקבל את הברכות המרגשות של הילדים, כאשר שי משקיעה בציור
גילוי נאות: במונחים של משפחת בוקר, שתי שבתות רצופות ללא בילוי משמעותי עם הילדים הן די והותר. כעת הגיע הזמן לצ'פר, ובהרכב מלא – למרות שאמא טניה עבדה שישי לילה ונאלצה להסתפק בשינה בת שעה וחצי בלבד. הרי אין סיכוי שתאכזב את הילדים – עניין של סדרי עדיפויות ודרך חיים. הבוקר החל בביקור בשביל התפוזים
איך הזמן טס כשנהנים: בצירוף מקרים אדיר ונדיר, לרגל חגיגות השנה לאבא-בלוג, החליטו בצור יצחק להפיק לראשונה את חגיגות ליל כל הקדושים. הזדמנות מצוינת לאישה שאיתי, ילידת מיאמי, שכבר לפני שלוש שנים ערכה היכרות ראשונית בין החג לשתי בנותינו באורלנדו, להרגיש באמריקה בזמן שהיא משקיפה לטייבה. ההכנות כללו רכישה סיטונאית של ממתקים בשלל צורות וצבעים
איך צולחים את השילוב ההיסטרי של גלידה והשייקים הסופר-טעימים של Rebar? אין ספק שמדובר באתגר מורכב מבחינה קולינרית בכל הנוגע לסוכרים וכאבי בטן, אבל מעבר לכך – נסו להוסיף למשוואה לא פחות מארבעה ילדים! נשמע דמיוני, לא בבית ספרנו. ומעשה שהיה, כך היה: בשבת האחרונה, שעות ספורות לאחר שסופר-אמא יצאה כדי להביא לחם הביתה (או
זה סיפור על בית שהעוגן שלו זכתה לחופשה מיוחלת עם חברות לאחר תקופה ארוכה ונטולת חו"ל בשל משבר הקורונה. אז אמא טניה טסה לאמסטרדם והבית נערך בהתאם. כמה בהתאם? מספיק כדי שאביבי הקטן ינסה לאתגר אותה רגע לפני היציאה לנתב"ג, וירוץ במהירות שיא לעבר מיטת הקומותיים של אחיותיו בטרם יתרסק על המגירה התחתונה ויפתח את
זו הייתה תקופה של המון טיולים ועשייה מבורכת עם הילדים. נכון, בין לבין היו לא מעט בידודים, אבל הם רק חיזקו את הרצון לאתגרים חדשים. בשבוע שעבר התקבלה החלטה – אין מצב לסגור את שלל פעילויות החגים, בלי קמפינג נוסף עם משפחה וחברים טובים לפני שמתחילים הגשמים. בחירת הלוקיישן לא הייתה קשה: גני חוגה, שכבר
כל יום הולדת לספתוש רבתוש הוא סיבה למסיבה והמשפחה נכנסת לכוננות הרבה (הרבה) לפני התאריך המיוחל. אז ככה: שי היצירתית שקדה על ציור בשילוב ברכה, ואילו אריאל עדכנה בגן שיש לספתוש יום הולדת ובסוף היום יצאה מהגן עם חיוך מאוזן לאוזן וחבילת מתנות מרשימה: ציור בצורת לב בשלל צבעים, איור נוסף עם איחולי שנה טובה