גילוי נאות: ממש לא תכננו להשקיע יותר מדי בפעילות משפחתית לרגל שבועות. בד בבד, על ארוחה מפוארת מעשה ידי רעייתי טניה להתפאר – פלוס החברים שכבר מזמן הפכו למשפחה – אין לוותר. אז אחרי שלא פחות מ-17 נפשות סעדו את ליבם מכל טוב (על בסיס חלב) ושבעה ילדים שיחקו יחד בהרמוניה מושלמת, התכנון המקורי של

זה קרה לפני קצת פחות משבועיים, עם שליחתה של הודעת וואטסאפ מרגשת בקבוצת התפוצה של הרב שמוליק, בחור נהדר בעל לב זהב ואחד האנשים היותר טובים בהם זכתה הקהילה האיכותית בצור יצחק. בהודעה בישר הרב חגיגית על טיול משפחות למאפיית מצות במחיר סמלי. עבדכם הנאמן, שתר תמידית אחר הזדמנויות לפעילויות ייחודיות ברמה המשפחתית, עט על

כמה אטרקציות לדעתכם יכולה משפחה ממוצעת להספיק בשבת אחת, כשהנסיבות המקלות מלמדות על טראנס קבוצתי בשל החלמה קולקטיבית ויציאה מבידוד? בואו ונבדוק על דרך השחזור. הכל התחיל אי שם בשעת בוקר מוקדמת, כששי ואריאל ניצלו את ביקורה של הדיירת/אורחת מספר 1, הידועה גם כדודה נועה, למטרת, ובכן, צביעת טלפונים בלק מבריק בשילוב נצנצים. מה ששמעתם.

איזה חג חנוכה מושלם היה לנו! רווי פעילות ורצוף אתגרים לא פשוטים – פסטיגל בהשתתפות אבא פלוס שתי בנות, מותק של פסטיבל על בסיס אמא פלוס בן, מופע סטנדאפ קורע של שלומי קוריאט לרגל חגיגות גיוסו לצה"ל של אחי הצעיר, וכמובן הדלקת נרות חגיגית עם המשפחה המופלאה של רעייתי (המופלאה לא פחות) בהרכב מלא, לצד

התקופה הפסיכית ששילבה קורונה עטופה במגבלות, יחד עם מבצע צבאי עמוס באזעקות, לא ממש נתנה לנו את האופציה להתרכז במה שחשוב באמת – טיולים משפחתיים בחיק הטבע. כפי שנכתב כאן לא מעט בעבר, טניה האישה שאיתי תמיד בהיכון לארוז את הבית ולהתניע קמפינג בצפון. בסופ"ש האחרון, באווירה רגועה לצד החום הנורא, נפל הפור על מעיין

כמשפחה חובבת טיולים ומסלולים, קשה לתאר את הגעגועים לטיול בחיק הטבע, גם אם הוא דורש מחנק מסוים שכבר הפך לשגרה בדמות מסיכה על הפנים. וכשכבר יש שביב תקווה בחול המועד מבעד למגבלות, מזג אוויר חורפי מרים ראש ומשחק בין העונות. ומעשה שהיה כך היה – עלילה רצופה עליות ומורדות הרבה לפני אלו של המסלול עצמו.

הנה משהו שחשוב לדעת אם החלטתם לצאת למסע בן שלושה שבועות לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מצוידים בשתי מגבלות מאתגרות בנות חמש ושנתיים וחצי: אלה הן לא רק שתי העגלות שצריך לאחסן בבטן המטוס וציוד בלתי נגמר במזוודות (הבלתי נגמרות), אלא גם שהייה מצטברת באוויר במשך 26 שעות, מינוס קונקשן קצרצר במדריד. המשמעות: לא משנה כמה

קשה לתאר במילים את התחושות שמלוות יציאה לחופשה בחלון הזדמנויות צר בו מרשים לנפוש. סיום הסגר השלישי – זה שכולם (שוב) הבטיחו שיהיה האחרון, כשכל בר דעת מוכן לחתום כבר עכשיו על נאמבר חגיגי נוסף מסוף הבחירות לפחות עד ליל הסדר. אבל עזבו שטויות. לצרות יהיה מספיק זמן לשבור את הראש, כעת הזמן לנקות אותו.

לעולם לא אשכח את הפרצופים המשתאים של בני המשפחות, עת נכנסנו למשרד המרווח של חברת הנסיעות למפגש היכרות לקראת הטיול המאורגן לאיטליה. אני וטניה החלפנו מבטים כדי לוודא שהכל בסדר, ורק אז נפל לנו האסימון. בידי הימנית החזקתי סל-קל ובתוכו חייכה לכולם שי, אוטוטו בת 11 חודשים. המדריך, שהציג את עצמו כעמנואל (במלרע) ושערו הלבן

שי הרגישה לא טוב והודיעה שמחר היא נשארת בבית. זה לא קורה הרבה, אז זרמנו. אריאל הבהירה שממש לא בא לה ללכת לגן אם אחותה לא הולכת לבית הספר. כאן כבר התחילו התלבטויות, כי זה לא לעניין. ואביב, שאיתנו בבית, פשוט צחק מכל הסיטואציה, אז הבנו שהוא ניטרלי. בבוקר (באופן לא מפתיע) שי קמה מחויכת