איזה חג חנוכה מושלם היה לנו! רווי פעילות ורצוף אתגרים לא פשוטים – פסטיגל בהשתתפות אבא פלוס שתי בנות, מותק של פסטיבל על בסיס אמא פלוס בן, מופע סטנדאפ קורע של שלומי קוריאט לרגל חגיגות גיוסו לצה"ל של אחי הצעיר, וכמובן הדלקת נרות חגיגית עם המשפחה המופלאה של רעייתי (המופלאה לא פחות) בהרכב מלא, לצד ערבים כיפיים ששילבו חנוכיות, מטעמים וחברים טובים.
ואחרי כל הטוב הזה, התקבלה החלטה אמיצה: סופ"ש מעבר לים עם החברים-משפחה ישראל ושרית פנקס, ותאמינו או לא – ללא הילדים. כן, בתור הורים פעילים, יגעים ועייפים הגיעה העת לנוח מעט ולאגור כוחות מחודשים לשלושת המוסקיטרים הפרטיים שלנו, גם אם לימים ספורים. ימי חופש נלקחו, בייביסיטרס גויסו, כרטיסים נקנו, מלונות הוזמנו, הכל היה מוכן ומזומן למפגש המחודש עם הדיוטי בנתב"ג.
רק דבר אחד לא נלקח בחשבון – שילוב קטלני בין זן האומיקרון לחופשתה הפרטית של גילת בנט. וכך, כמאמר הקלישאה החדשה שאימצנו בחום – הכל משתבש לטובה. אבל לא זוגות מאוכזבים דוגמתנו ירימו ידיים, ובפרץ של יצירתיות הפכה אתונה למלון רמדה אוליבייה בואכה נצרת. השמירה על היקרים לנו מכל הופקדה בידיה הנאמנות של סופר דודה שרון ובן הדוד המתוק (והחתיך ההורס) זוהר.
כך יצאנו בבוקר שישי לאטרקציה ייחודית שרק הלכה והשתבחה ככל שחלף הזמן. ארוחת בוקר מושקעת במסעדת "נילי" במדרחוב הבוטיקי של זכרון יעקב. בין הסועדים גם כבוד שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון. טיול בין החנויות השונות (כי אי אפשר בלי מתנות למפרגנים ולמפרגנות), שוקו חם לצד הפוך בקפה תמר (לא המיתולוגי) וכמובן חנות שלטי עאלק-בוטיק (שרית הכינה כאלה בכמויות בתקופת טרום ההורות) ממנה נלקח אחר כבוד הסלוגן שבכותרת, אם כי מבלי לרכוש את השלט.
משם המשכנו לאטרקציה מובחרת במיוחד – טיול ריינג'רים במושב ציפורי. מכיוון שישראל לא מסתובב עם רישיון בכיס (אל תגלו למנאייק) נפלה בחלקי הזכות לנהיגת שטח. חוויה מהנה ומרגשת שלוותה בסינון שני רכבים שנסעו לאט מדי לדעת המדריך תוצרת פרס, הפוגה מרעננת על קפה שחור, עוגיות ואפילו ארטיקים, וכמובן להיטי הדיסק המיתולוגי והאהוב – Hitman Gold משושה ועד הללויה. קשה לומר שהנשים במושב האחורי זרמו לאורך זמן עם מד המהירות ובעיקר עם מה שכונה על ידי המדריך "זריקת תחת" (למען הסר ספק, הכוונה הייתה לרכב השטח), אבל ההנאה הקבוצתית הייתה גדולה.
עייפים אך מרוצים נחתנו בשעה טובה במלון לטבילה קלה בבריכה המחוממת לצד הג'קוזי המחומם עוד יותר, ומשם ישירות לשינה מתוקה בת כשעתיים בשעת בין ערביים – תענוג שספק אם חווינו בעבר בשנות ההורות. משם לארוחת ערב איכותית מאין כמוה במסעדת "לוקנדה" המקומית שכללה (רשימה חלקית) קובות, לחמעג'ון, טבעות פילה ואפילו קבב חלבי, כשעבור שומרי הכשרות רק נדגיש, תרתי משמע, את הב'. לקינוח אפילו נהנינו מענטוזיה של רקדנית בטן חייכנית שהרקידה את כלל האורחים – מילדים עד מבוגרים.
גם ארוחת הבוקר במלון לא אכזבה, עוד קצת זמן איכות במים לפני פינוי החדר, וקדימה לטיול בעיר העתיקה והשוק המקומיים. מיץ רימון, שוקו מעוטר מרשמלו בקפה שבכלל נקרא מוקה, כנסיית הבשורה ועוד קצת שופינג לנשמה היו מנת חלקנו. פינוק מסורתי בדמות ארוחת צהריים ב-BBB ביוקנעם (כי מזמן לא נשנשנו משהו טעים), והופ – בחזרה לציוויליזציה.
אריאל השקיעה רבות בברכת אהבה וגעגועים לרגל החזרה, שרון חייכה חיוך רחב ולא נראתה כמו מי שמצטערת על הרגע שהכירה אותנו, שי חיבקה ומיהרה לשקוע בסרטוני הטיקטוק האהובים, ואילו זוהר ואביב רקדו סביבנו בשמחה בולטת וצחוק מתגלגל בטרם שבו לצפות יחדיו בעלילותיו של האחד והיחיד – בלואי. בשורה התחתונה, השמיים לא נפלו ואפשר לנשום לרווחה. עד הפעם הבאה בה הכל ישתבש לטובה.
