זו הייתה תקופה של המון טיולים ועשייה מבורכת עם הילדים. נכון, בין לבין היו לא מעט בידודים, אבל הם רק חיזקו את הרצון לאתגרים חדשים. בשבוע שעבר התקבלה החלטה – אין מצב לסגור את שלל פעילויות החגים, בלי קמפינג נוסף עם משפחה וחברים טובים לפני שמתחילים הגשמים.
בחירת הלוקיישן לא הייתה קשה: גני חוגה, שכבר זכו במשפחת בוקר לכינוי "גני הבית", אלא מה? בת הדודה שרון והדודן המתוק זוהר כבר על תקן קבוע של סופ"ש משפחתי, והטיימינג המצוין מצא אותנו מתרווחים בין מעט אוהלים יחסית ומספיקים להשתכשך במעיינות המענגים (והקפואים) בשעת בין ערביים בשישי. בטח לא תופתעו לשמוע שאביב רץ במהירות לכיוון הבריכות בלי לגלות לאף אחד, אך נתפס מבעוד מועד על ידי הוריו בטרם הצטייד במצופים (ובטרם היינו על סף התקף לב).
עם רדת החשיכה הגיעה העת לשלל המטעמים לבית גבעתי להתפאר – בראשם סיר מג'דרה מדהים ושניצלים הום מייד. אליהם נוספו סלטי הבופה שפיארו את החינה החגיגית שערכנו אי שם באוגוסט 2012 ותמיד תמיד משאירים טעם של עוד. טורניר טאקי סוער עם כל אחת מהבנות, טקסי השכבה לישון מפרכים לזוהר ואביב, וזמן איכות משפחתי שאין שני לו היו מנת חלקנו.
בשבת בבוקר הגיע האטרקציה המשודרגת עם כשהחבר הטוב ישראל והילדים שקד וליאם הצטרפו למסיבת בריכה אמוציונלית פלוס המזרן המפורסם בצורת אננס שכבר הפך לחלק מהנוף בחוגה. כולם קפצו, השתוללו ותפסו בזה אחר זה מקום של כבוד תחת המפלים הגועשים, לא לפני שאריאל קיבלה במתנה כובע טמבל מעוטר באיורי אבוקדו ומלפפון. "אבא, חשוב מאוד שלא אקבל מכת שמש", הסבירה לי בחיוך ממיס. "ילדה חכמה, אין ספק", חייך המוכר בטרם עקץ אותנו בסכום מכובד של 45 שקלים חדשים.
ומה יותר טוב אחרי הוצאת אנרגיות בלתי נגמרת מסיר החמין המושלם של שרון? כנראה שאנחנו פשוט לא יודעים כמה טוב לנו. עוד טבילה במים למנוחה, מסיבת מגנום לילדים (בדיוק מאותו "גזלן" בפסקה הקודמת) תמונות בכמויות למזכרת (כיאה לסלוגן המשפחתי – "לא צילמנו לא היינו") ואפשר לקפל את הפקלאות בדרך לסיומה של עוד הרפתקה משפחתית מרגשת ונטיעה בילדים את תרבות הטיולים. גשמי הברכה שירדו בבוקר יום שלישי נתנו גושפנקא נוספת לכך שמשימת העל – ללכוד ימים אחרונים של שמש – הוכתרה בהצלחה.
