fbpx

זה מה שעושים כשאמא נוסעת לאמסטרדם

זה סיפור על בית שהעוגן שלו זכתה לחופשה מיוחלת עם חברות לאחר תקופה ארוכה ונטולת חו"ל בשל משבר הקורונה. אז אמא טניה טסה לאמסטרדם והבית נערך בהתאם. כמה בהתאם? מספיק כדי שאביבי הקטן ינסה לאתגר אותה רגע לפני היציאה לנתב"ג, וירוץ במהירות שיא לעבר מיטת הקומותיים של אחיותיו בטרם יתרסק על המגירה התחתונה ויפתח את

קמפינג סיכום לתקופת הקיץ והחגים

זו הייתה תקופה של המון טיולים ועשייה מבורכת עם הילדים. נכון, בין לבין היו לא מעט בידודים, אבל הם רק חיזקו את הרצון לאתגרים חדשים. בשבוע שעבר התקבלה החלטה – אין מצב לסגור את שלל פעילויות החגים, בלי קמפינג נוסף עם משפחה וחברים טובים לפני שמתחילים הגשמים. בחירת הלוקיישן לא הייתה קשה: גני חוגה, שכבר

16 (ועוד 70) מלאו לנערה

כל יום הולדת לספתוש רבתוש הוא סיבה למסיבה והמשפחה נכנסת לכוננות הרבה (הרבה) לפני התאריך המיוחל. אז ככה: שי היצירתית שקדה על ציור בשילוב ברכה, ואילו אריאל עדכנה בגן שיש לספתוש יום הולדת ובסוף היום יצאה מהגן עם חיוך מאוזן לאוזן וחבילת מתנות מרשימה: ציור בצורת לב בשלל צבעים, איור נוסף עם איחולי שנה טובה

קמפינג על מלא: קנגורו, מעיינות ואוהל משפחות

נפתח בחידה: איך דוחסים בסוף שבוע אחד בילוי מתמשך הכולל בין השאר ליטוף קנגורוס, האכלת תוכים, אומגה, עש לילה, לינה באוהל דו משפחתי ובין לבין שני לוקיישנים של מעיינות טבעיים? בימים בהם כל הודעה לטלפון הנייד מקפיצה ומלחיצה מחשש לעוד עדכון מלבב על בידוד משפחתי/מסגרת שנסגרה/שניהם, בתת מודע אתה מתאמץ להספיק כמה שיותר ובדרך להשלים

מסלול עוקף בידוד בשוק טירה

נפתח בבשורה החשובה מכולן: שי שלנו חגגה בשבת יום הולדת 8!!! המשמעות הבלתי נתפשת: כבר שמונה שנים תמימות שאנחנו הורים. בזמן שעיכלנו את הבשורה על רקע סלון מלא בלונים, לצד נינטנדו חדש וברכה סוחטת דמעות (לא כביטוי, ממש בכיתי במהלך הכתיבה) הגיעו בשורות משמחות הרבה פחות, שצברו תאוצה מדאיגה בתקופת הקורונה. גן עומר שוב בבידוד.

מצלמה על המים

אף אחד לא הכין אותנו מראש לכך שצלם העל שחר שבת מגיע למסיבת הבריכה בשבת בביתם החדש והמטופח של בני הזוג והחברים הטובים בר ואבינועם ישראל. מצד שני, נדרשו משהו כמו שתי דקות וחצי כדי להתרשם שמדובר לא רק באיש מקצוע מוכשר, אלא בבחור עם לב זהב. עשרות פלאשים וחיוכים לאחר מכן כבר היה ברור

תפוס ת'כריש – בבידוד!

אם להודות על האמת, הסיכוי להגיע לערב החג נטולי בידוד היה קלוש עד אפסי ונועד מראש לכישלון. תנאי הפתיחה – שלושה ילדים בשלוש מסגרות שונות, פלוס שני הורים שלא מאמינים בלהשאיר את הילדים בבית ו"לשמור" אותם לחג – לא היו לטובתנו. אז גן עומר נכנס לבידוד ואיתו שלושת האוצרות המובחרים שלנו, אבל כדרכנו בקודש, הבאסה

תביעת אצבע

יש חופשות שמתפקששות, ויש טקסטים שנכתבים בעיניים דומעות. התלבטתי הרבה האם להעלות על הכתב את נסיעתנו לאילת בשבוע שעבר, שכללה תאונה קשה ומצערת שהשפיעה ועוד תשפיע רבות על ההתנהלות של משפחת בוקר. ולמרות הכל החלטתי לא לייפות את המציאות, שכן האמת חייבת להיאמר, או במקרה הזה להיכתב. אין דרך קלה לנסח מצב בו דלת חדר

הבה נגילה בפנקייק ונשמחה בסינמה

השבת האחרונה תוכננה להיות סולידית ושקטה בבית בוקר. משהו בנוסח סוף שבוע רגוע לקראת ההבנה שכל הילדים בבית עד פתיחת שנת הלימודים (שכמובן תידחה בחודש לפחות בחסות מתווה מסתורי שהוגה ברגעים אלה קרן מרציאנו). בכל מקרה, עד מהרה התברר שלא שבת שקטה ולא נעליים. את מקומו של השקט תפסו חגיגות הפרידה הרשמיות של אריאל מהמוצץ,

בריכה אולימפית ונסיעה בגולפית באווירה קיבוצית

נפתח בחידה: מה עושה משפחה עירונית ממוצעת בבוקר שבת רותח של אוגוסט, אחרי שאם המשפחה האהובה עבדה לילה שלם? נוסעת ליום כיף חברתי למרגלות הגלבוע, אלא מה. ללוסטרים, חברים שהם כבר מזמן משפחה, שורשים בקיבוץ בית אלפא – סיבה נפלאה לטיול פלוס זמן איכות באווירה שקטה על רקע פסטורלי. נוהל הבוקר כלל סנדוויצ'ים איכותיים מעשה

אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את חווית הגלישה שלך. על ידי גלישה באתר זה אתה מסכים לשימוש שלנו בעוגיות.
דילוג לתוכן