אני רוצה לספר לכם היום בהתרגשות על הזכות הגדולה והתחושה המטורפת/מענגת/בלתי נתפסת לחגוג עשר, ובמספר כדי לעכל – 10!!! שנות אבהות. עשור תמים (או בעצם – כזה שמפיג לחלוטין כל סממן של תמימות) בו התמסרתי לחלוטין לתואר הנכסף והמדהים שאין שני לו – אבא! טוב, האמת שחיפשתי פתיח נוגע, שנועד אולי גם לסייע לי לנגב
22
יונ
יונ
ייתכן שהורים בכלל ואבות בפרט יחלקו עלי, אבל לטעמי האבהות מחייבת את הנוגעים בדבר לדריכות תמידית לא רק בעניינים רציניים דוגמת בריאות וביטחון, אלא גם בפן הבידורי – קל וחומר כאשר אמא במשמרת ערב בבית החולים. לאחר דיון מעמיק – טוב על מי אני עובד, שי החליטה ואני נאלצתי לבצע – התקבלה החלטה משפחתית אסטרטגית