אני רוצה לספר לכם היום בהתרגשות על הזכות הגדולה והתחושה המטורפת/מענגת/בלתי נתפסת לחגוג עשר, ובמספר כדי לעכל – 10!!! שנות אבהות. עשור תמים (או בעצם – כזה שמפיג לחלוטין כל סממן של תמימות) בו התמסרתי לחלוטין לתואר הנכסף והמדהים שאין שני לו – אבא! טוב, האמת שחיפשתי פתיח נוגע, שנועד אולי גם לסייע לי לנגב