פתאום לבת שלי יש טלפון משלה

נתחיל מהסוף. נפל דבר בבית בוקר – שי בכורתנו קיבלה טלפון משלה. כן, הבטחנו לעצמנו (אלוהים זוכר מתי, אבל ככל הנראה בטרם הפכנו להורים) שנמנע מהילדים מסכים בכל מחיר, בשלב מאוחר יותר הבנו שזו אשליה ושינינו ניגון לכיוון כתה ו'. כאן טפחה על פנינו המציאות של חברות עם אחיות גדולות שקיבלו סלולארי כבר בכתה א'/ב', ונדרנו נדר שאנחנו גיבורים ולא נכנעים לפני היום הראשון של כתה ג'.

אממה? רצה הגורל ואבא שינה סטאטוס ומצא עבודה מאתגרת לגדולים. מה זה גדולים? כזו עם שעות מסודרות בלב תל אביב. המשמעות: כשאמא יוצאת למשמרת ערב שי נשארת לבד בבית כמה שעות, עד שאבא יסיים את סאגת הפקקים. משום שאצלנו אין דבר כזה לבד בלי יכולת לתקשר, המועד לקבלת האוצר הבלום התקצר. וכך, בשבוע שעבר, קיימו אמא טניה ושושו טקס חגיגי בסיומו השתנו חייה של בתנו בת ה-7 וחצי מן הקצה אל הקצה, ובפשטות: כדי לשחק בטלפון, לא צריך יותר לבקש רשות.

ואם כבר ציניות, בואו נשים דגש על הפן הרגשי ופחות על החינוכי – אין לתאר את התחושה של לקבל שיחה ראשונה מהבת שלך, שבאפליקציית "Truecaller" זוהתה משום מה כ'איילת'. "היי אבוש, מה קורה?", אמרה בקולה המתוק שעה שניווטתי את דרכי בין שלוש משאיות מעיקות באיילון צפון. "אמא יצאה לעבודה ואני מחכה לך. אני מדמיינת שאתם בבית וזה עוזר לי". המשאיות נראו לפתע מטושטשות מבעד לדמעות שזלגו מעיניי. "אני כל כך גאה בך, שושו שלי, ואגיע אלייך כמה שיותר מהר", עניתי. "אתה כבר בפקק של צור יצחק?", שאלה בתימהון. "לא, יפה שלי", צחקתי. "אבל אני בדרך ואת יכולה לשחק בטלפון או להתקשר לאמא בזמן שאת מחכה לי".

לא טרחתי אפילו לנעול את האוטו, ורגע אחרי שחניתי כבר טסתי הביתה וצללתי עמוק לחיבוק אוהב ועוטף. "חיממתי לי צהריים והסתדרתי לבד, זה לא כל כך נורא אבוש", חייכה בעיניים צוחקות האושר של חיי. "כל הכבוד חיים שלי!", עודדתי אותה בגאווה בזמן שהאובר-רגשנות שוב השתלטה עלי. שעה קלה לאחר מכן, גילנו טניה ואני ששמרנו אותה בדיוק אותו דבר מבלי להתכוון. ובזמן שעל הצג של אבאמא מופיע "שושו שלי", החלה זו שהפכה אותנו להורים בסבב וואצאפים, הודעות קוליות, החלפות מספרים עם חברות ובני משפחה וכמובן כל פונקציה אפשרית של אימוג'יס שמחים ולבבות בשלל צבעי הקשת.

אז לשי לקח בדיוק חמש דקות להתרגל, ופרק זמן דומה על מנת להתפשר ולשתף בשלל המשחקים שהורידה את אחותה אריאל. כעת נותר לברר כמה זמן ייקח לעכל שהילדה הקטנה שלנו כבר גדולה, ולשלב בלקסיקון המשפחתי מונחים לא מלחיצים בכלל כמו 'מתבגרת'. אפילו לכתוב את זה קשה לי, בהצלחה בתרגול המעשי.