נפתח בחידה: איך דוחסים בסוף שבוע אחד בילוי מתמשך הכולל בין השאר ליטוף קנגורוס, האכלת תוכים, אומגה, עש לילה, לינה באוהל דו משפחתי ובין לבין שני לוקיישנים של מעיינות טבעיים? בימים בהם כל הודעה לטלפון הנייד מקפיצה ומלחיצה מחשש לעוד עדכון מלבב על בידוד משפחתי/מסגרת שנסגרה/שניהם, בתת מודע אתה מתאמץ להספיק כמה שיותר ובדרך להשלים

נפתח בבשורה החשובה מכולן: שי שלנו חגגה בשבת יום הולדת 8!!! המשמעות הבלתי נתפשת: כבר שמונה שנים תמימות שאנחנו הורים. בזמן שעיכלנו את הבשורה על רקע סלון מלא בלונים, לצד נינטנדו חדש וברכה סוחטת דמעות (לא כביטוי, ממש בכיתי במהלך הכתיבה) הגיעו בשורות משמחות הרבה פחות, שצברו תאוצה מדאיגה בתקופת הקורונה. גן עומר שוב בבידוד.

אף אחד לא הכין אותנו מראש לכך שצלם העל שחר שבת מגיע למסיבת הבריכה בשבת בביתם החדש והמטופח של בני הזוג והחברים הטובים בר ואבינועם ישראל. מצד שני, נדרשו משהו כמו שתי דקות וחצי כדי להתרשם שמדובר לא רק באיש מקצוע מוכשר, אלא בבחור עם לב זהב. עשרות פלאשים וחיוכים לאחר מכן כבר היה ברור

אם להודות על האמת, הסיכוי להגיע לערב החג נטולי בידוד היה קלוש עד אפסי ונועד מראש לכישלון. תנאי הפתיחה – שלושה ילדים בשלוש מסגרות שונות, פלוס שני הורים שלא מאמינים בלהשאיר את הילדים בבית ו"לשמור" אותם לחג – לא היו לטובתנו. אז גן עומר נכנס לבידוד ואיתו שלושת האוצרות המובחרים שלנו, אבל כדרכנו בקודש, הבאסה

יש חופשות שמתפקששות, ויש טקסטים שנכתבים בעיניים דומעות. התלבטתי הרבה האם להעלות על הכתב את נסיעתנו לאילת בשבוע שעבר, שכללה תאונה קשה ומצערת שהשפיעה ועוד תשפיע רבות על ההתנהלות של משפחת בוקר. ולמרות הכל החלטתי לא לייפות את המציאות, שכן האמת חייבת להיאמר, או במקרה הזה להיכתב. אין דרך קלה לנסח מצב בו דלת חדר

השבת האחרונה תוכננה להיות סולידית ושקטה בבית בוקר. משהו בנוסח סוף שבוע רגוע לקראת ההבנה שכל הילדים בבית עד פתיחת שנת הלימודים (שכמובן תידחה בחודש לפחות בחסות מתווה מסתורי שהוגה ברגעים אלה קרן מרציאנו). בכל מקרה, עד מהרה התברר שלא שבת שקטה ולא נעליים. את מקומו של השקט תפסו חגיגות הפרידה הרשמיות של אריאל מהמוצץ,

נפתח בחידה: מה עושה משפחה עירונית ממוצעת בבוקר שבת רותח של אוגוסט, אחרי שאם המשפחה האהובה עבדה לילה שלם? נוסעת ליום כיף חברתי למרגלות הגלבוע, אלא מה. ללוסטרים, חברים שהם כבר מזמן משפחה, שורשים בקיבוץ בית אלפא – סיבה נפלאה לטיול פלוס זמן איכות באווירה שקטה על רקע פסטורלי. נוהל הבוקר כלל סנדוויצ'ים איכותיים מעשה

אחד הדברים המרגיעים בבריכת שחייה עבור ההורה העייף הממוצע הוא שאין לילדים לאן לברוח. הגדולות כבר עצמאיות ושוחות נהדר, לקטנצ'יק שמים מצופים וגלגל לגיבוי, ומשם הדרך להתפנק שעות על גבי שעות במים קצרה. החופשה השנתית של הבוקרים למלון ישרוטל ספורט באילת הבהירה חד משמעית שהכל לכאורה. מסרים סותרים בנושא הועברו על ידי אביב כבר בביקורו

מה יכולה להיות הסיבה לכך שכתבת יום ההולדת המשותף של אביב וזוהר נכתבת רק סמוך לשעה 22:00 בערב? פשוט מאוד, כי האירוע הגרנדיוזי הסתיים רק לפני דקות אחדות. ומעשה שהיה כך היה. כדרכה בקודש, שקדה אמא טניה על ההכנות, הבישולים, הסידורים והמתנות כבר משעות הבוקר המוקדמות, בעוד שי, אריאל ואביב טיילו להנאתם בין חדר המשחקים

מסיבות המוניות בגינת בוקר על רקע הבריכה, מתקן המים האולטימטיבי וילדים שצורחים ומשפריצים לכל עבר הן ממש לא דבר חדש, בטח לא בתקופת החופש הגדול. בשבת האחרונה היו אלה הקידרים והלאופרים, מחוזקים בדודה דנה ועומר המתוק ובהמשך גם סבא נחום ודוד נדב השלימו הרכב מנצח שהגיע לחסות תחת הפרגולה המושקעת המגנה מפני השמש הקופחת. השילוב