אחד הדברים המרגיעים בבריכת שחייה עבור ההורה העייף הממוצע הוא שאין לילדים לאן לברוח. הגדולות כבר עצמאיות ושוחות נהדר, לקטנצ'יק שמים מצופים וגלגל לגיבוי, ומשם הדרך להתפנק שעות על גבי שעות במים קצרה.
החופשה השנתית של הבוקרים למלון ישרוטל ספורט באילת הבהירה חד משמעית שהכל לכאורה. מסרים סותרים בנושא הועברו על ידי אביב כבר בביקורו הראשון על הדק סביב הבריכה. הטאלנט, כולו שנתיים פחות יומיים, החל בניסוי כלים עם ישיבה על המדרגה העליונה בסולם והתרסקות אל המצולות תוך השפרצת גלים לכל עבר. משראה כי טוב, עבר לזינוק מהמקפצה, או במקרה שלנו – הדק עצמו, לא לפני שהניף ידיים באוויר לפני שצלל בתוספת חיוך מנצח. למראה הוריו המשתוממים, שלא לומר לחוצים, הוסיף צחוק מתגלגל שהדביק את שתי אחיותיו. רוצה לומר: "כנראה חשבתם שאני סופר אתכם. אז זהו, שלא".
שרשרת של טיפוס במדרגות-מעבר לפוזת סופרמן-זינוק מנצח אל תוך הבריכה, גרמו גם למציל לתהות מיהו הצמד חסר האחריות שאחראי למחדל הזה, אבל אביב רק הביט בו בחיוך של "הכל טוב, שחרר" וגרם לו לשוב בחוסר אונים לסוכתו כלעומת שבא.
מתי בכל זאת הרשה לעצמו אביב לנוח מעט? ניחשתם נכון, רק בתמורה לארטיק תותי פרוטי או כוס לימונענע צוננת במסגרת הדיל של הכל כלול. מה שמוביל אותנו לעלילותיו של אותו כוכב בדיוק בחדר האוכל. ספוילר: קשירה לכיסא תינוק כבר לא תופסת, תרתי משמע. במצב עניינים שכזה אפשר לטפס על השולחן ולאיים לקפוץ ממנו במסלול התרסקות בדרך הבטוחה לביקור במרכז הרפואי יוספטל, ובעיקר להטיס לכל עבר כמויות אוכל שהן הרבה מעבר למה שהיעה הרחב של המנקה המתחלף באזור הישיבה שלנו יכול להכיל. וכל זה מבלי להזכיר את הנדנוד על כל מעקה מזדמן בפוזה שמשלבת את מוגלי וקופיקו, מהלובי ועד המרפסת.
מה עוד היה לנו? יציאה ב-5:30 בבוקר עם סנדוויצ'ים מפנקים של אמא טניה ונסיעה משפחתית בנוהל של צחוקים, מוסיקה טובה והרבה ביחד; הגעה מוקדמת וקבלת החדר במיידי – המשמעות: שעתיים בבריכה במקום בתור ההולך ומתארך בקבלה; הופעות מושקעות מדי יום – מסטנד-אפ, עבור בלהקה סטייל מיומנה ותיאטרון שחור ססגוני, וכלה במופע אקרובטיקה מרהיב תוצרת אפריקה (אריאל בתגובה: אבא, הם הרבה יותר גמישים ממך! נקרעתי מצחוק והנהנתי בהסכמה במקביל).
כמו כן נהנינו ממסעות קניות בהיקפים מטרידים הן ב-ice mall והן ב-mall הים, סיבוב במעין רכבל עם דובי ענק על תקרתו של הראשון עם כל אחת מהבנות, צמות צבעוניות לכל בנות המשפחה, כובעי-חיות חדשים ואופנתיים לאבא ואמא ולקינוח השתלטות ביודעין של אבא-מכור על שני סניפי ה-Rebar הסמוכים בטיילת. אהה כן, עוד דבר קטן: יצאנו מהבית עם ארבעה מוצצים, קנינו במהלך הסופ"ש שניים נוספים לגיבוי ושברנו שיא גינס כשבנסיעה הארוכה והשמחה הביתה מאזננו עמד על מוצץ בודד, שגם אותו השליך אביב אל השטח האפור שבין כיסא התינוק לכיסא שליד הנהג. נו, שוין.
כל אלו מתנקזים לשורה התחתונה והחשובה מכל – זמן משפחתי יקר מפז שאין שני לו. נכון, לא פעם ולא פעמיים מגיע מבוא להתקף לב אופציונלי מתנת הילד השלישי (שם קוד: מגדל את עצמו), אבל כששי ואריאל הבוגרות והאחראיות מתנדבות (או מנדבים אותן) לשמור, לטפל ולעזור, אני וטניה מביטים זה לזו בעיניים בסוף כל יום מאתגר ויודעים שעשינו טוב ובחרנו נכון – לחיות ולחייך אל החיים.
