השבת האחרונה תוכננה להיות סולידית ושקטה בבית בוקר. משהו בנוסח סוף שבוע רגוע לקראת ההבנה שכל הילדים בבית עד פתיחת שנת הלימודים (שכמובן תידחה בחודש לפחות בחסות מתווה מסתורי שהוגה ברגעים אלה קרן מרציאנו).
בכל מקרה, עד מהרה התברר שלא שבת שקטה ולא נעליים. את מקומו של השקט תפסו חגיגות הפרידה הרשמיות של אריאל מהמוצץ, ממנו התקשתה להיפרד בלילות מאז הפכה הקורונה לחלק אינטגרלי משגרת חיינו. יומיים קודם לכן נתלה המוצץ אחר כבוד על עץ המוצצים ביישוב, ומאורע משמח שכזה מצריך – במונחים בוקריים – לפחות חגיגה כפולה.
וכשחוגגים ללולו, די מובן שזה לא יכול להיות בקטן. נסו משהו בסגנון בית הפנקייק המקורי בהרצליה – בליווי כל עם ישראל שלא מצא מה לעשות עם הילדים בצהרי שבת ועם מגה פנקייק מרשמלו מעורר תיאבון. סבא נחום ודוד נדב הצטרפו בשמחה לחגיגה ועבדכם הנאמן ניצל את ההזדמנות לבלוס מגוון מאכלים מובחרים עם הסיומת המגרה "טלה". ובתרגום לשוקולד, סכרת ופארק של קלוריות – פנקייק נוטלה ופנקייק חלווטלה.
אביב השובב ניסה כהרגלו שילובים ייחודיים של חלקי פנקייק טבולים בכוס מים והגדיל לעשות עם כישורי משחק ראשוניים כשהניף את הפנקייק והמזלג באוויר בפוזת: "לאכול או לא לאכול, זו השאלה". אגב, למזלו ולמזלנו הוא מתחת לגיל בדיקות הקורונה שתכף יפלשו לחיי ילדינו, ולכן שמחנו לגלות שהתשובה לשאלה דלעיל חיובית.
בטן מפוצצת וצפיפות אוכלוסין שמחייבת בידוד לפי כל תו מומצא בשלל צבעי הקשת הן עדיין לא סיבה לסגור את היום, אלא להתעלות על עצמנו ולחפש את המקום היחיד שגדוש יותר מבית הפנקייק מבלי להגזים ולהתעייף לחינם בכל הנוגע לקילומטראז'. ניחשתם נכון – סינמה סיטי.
דיונים קדחתניים בקופה במסגרתם גזרה טניה שלי כל קופון אפשרי מתנת כללית ונדב התלבט האם לנטוש את משפחתו לטובת עוד סרט מדע בדיוני משעמם ומיותר – הסתיימו בבחירה מנצחת בלהיט החדש של פיקסאר – "לוקה". הקופאי כנראה זיהה פוטנציאל לרעש יתר מכיווננו ומיקם אותנו בסוף השורה, אבל לנו לא אכפת. התמקמנו עם אביב – שתמיד נהנה להחליף מקומות בין אמא לאבא, ולפי חישוב מדויק ונוסחה בת שנתיים שפותחה על ידי הבאביס (שמות החיבה שלנו) להתפאר, הוא שרד את כל הפרסומות ושקע בשינה עמוקה בדיוק כשמפלצות הים השתלטו על המסך הגדול.
הסרט היה מקסים, מרגש ומהנה, ואף מילה על זה ששני מבוגרים הרשו לעצמם להתייפח ברגעי הדרמה בסיום. כאלה אנחנו, הורים בתחפושת של ילדים. הביתה? כמעט. קודם כל קצת פינוקים והפתעות לבנות, ובעברית – כיסוי לטלפון של שי (אביב איים להחריב את החנות) ואוזניות חד קרן מדליקות לכלת השמחה, שהכריזה כי חלומה הגדול הוא להיות דיג'יי. שי, בתגובה, מיהרה להזמין את אחותה הקטנה לתקלט ביום הולדתה הקרב ובא. מתיקות שבא למות.
ומה עם הגיבור העתידי של נינג'ה ישראל? דברים חומריים עדיין לא ממש מדברים אליו, אבל בייגלה חם באבולעפיה בהחלט כן. לא חשבנו שהפעילות המשפחתית האינטנסיבית תגרום למי מהילדים לקפל את עצמו לישון מוקדם (וכמובן שצדקנו) אבל בהחלט טפחנו זה לזו על השכם בבת אחת ובירכנו על הזכות הגדולה לעונג שבת.
