fbpx

בריכה אולימפית ונסיעה בגולפית באווירה קיבוצית

נפתח בחידה: מה עושה משפחה עירונית ממוצעת בבוקר שבת רותח של אוגוסט, אחרי שאם המשפחה האהובה עבדה לילה שלם? נוסעת ליום כיף חברתי למרגלות הגלבוע, אלא מה. ללוסטרים, חברים שהם כבר מזמן משפחה, שורשים בקיבוץ בית אלפא – סיבה נפלאה לטיול פלוס זמן איכות באווירה שקטה על רקע פסטורלי.

נוהל הבוקר כלל סנדוויצ'ים איכותיים מעשה ידי אמא (שכזור, לא ישנה כל הלילה) להתפאר, צידנית עמוסת שטויות, תיק בגדי ים ובגדי החלפה ויאללה – צפונה. להפתעתנו, הנסיעה הקלילה ארכה קצת פחות משעה, ועד מהרה התבקשנו לחנות סמוך לכלבו המקומי.

הכניסה להלך הרוח הקיבוצי הייתה מהירה, כשאיילת והתאומות עמית ויובל הגיעו לאסוף אותנו על הגולפית של סבא יענקל'ה. מכירים עירוני שיודע מהי גולפית? גם אנחנו לא, אבל רק באמצעותה מתנהלים בקיבוץ. הילדים ממש התלהבו, ולנו כל הטוב הזה הספיק.

יענקל'ה קליין נעים ההליכות קיבל את פנינו בחיוך רחב, וטקטיקה מוצלחת שלי ושל אייל אפשרה מהלך בו הילדים עשו דרכם לבריכה (בגולפית, ברור) עם הנשים, בעוד הגברים דחו את הטבילה במים כדי לצפות בלייב ברגעי השיא ההיסטוריים של מדליסטית הזהב הטרייה מטוקיו, לינוי אשרם.

לבריכה הענקית, שמסלוליה הרבים הזכירו מעט אולימפיאדה של פעם, הצטרפנו באיחור אופנתי. אח של אייל ומשפחתו הצטרפו מקיבוץ חפציבה הסמוך, שי וטניה הפגינו ביצועים מרשימים בסגנון חתירה, אריאל השתוללה משמחה עם החברות ונהנתה מהאנרגיות של אייל כדי לרחף לשמיים ובום – חזרה למים, ואביב, שריחף גם הוא בהנאה, המשיך את המגמה העצמאית מאילת עם כניסה-יציאה-קפיצה-שחייה שהלחיצה בעיקר את הסובבים, אבל לו דווקא גרמה לפרצי צחוק מהדהדים.

היום המשיך בגרסה הקיבוצית לסייסטה עם ארוחת עוף בגריל על השולחן רחב הידיים, שלאחריה איילת שלחה את טניה אחר כבוד לנוח בחדר האורחים. אני השתרעתי על פוף נוח להפליא והקשבתי קשב רב לסיפוריו המרתקים של יענקל'ה אודות החינוך המשותף בבית הילדים, שומרת הלילה ששמרה על מספר ילדים תלת ספרתי כשהיא חמושה רק ב… ובכן, אינטרקום, ועוד שלל חוויות שאפשר למצוא רק במרחבים הפתוחים של הקיבוץ.

כאן לקחו אייל ואיילת את המושכות בדרך לעוד פעילות – האכלת סוסי פוני בגזרים, טיול בנחל עמוס דגים וצדפים, היכרות חטופה עם המשחקייה של הקיבוץ וכמובן התנסות בנהיגה על הכוכבת האמיתית של היום – הגולפית! "אור, אכפת לך שאביב יבוא איתנו?", שאלה איילת כאילו מובן מאליו לתת לי מנוחה מפצצת האנרגיה הפרטית, וגרמה לי לשפשף עיניים בתדהמה. "אהה… בטח!" מלמלתי ותוך פחות מדקה שקעתי בתרדמה, מודה גם מתוך חלום על כל הטוב שהזוג לוסטר מעניק לילדינו.

לפנות ערב עוד מיני ישיבה של קפה/תה בליווי עוגות ובקלאוות שנחתו היישר מנצרת, קפיצה קטנה על האומגה שהשכן בנה בחצר (מציאות קיבוצית כבר אמרנו) ואפשר להתחיל לחזור למציאות ולהתגלגל הביתה לאחר יום עמוס בחוויות. כשהתחיל להחשיך, רגע לפני שדיירי המושב האחורי צללו לשנת ישרים, דיון משפחתי קצרצר הסתיים בהבטחה לחזור לבקר בקרוב. אין צורך לחכות לחג הפורים, מצדנו להתחפש בכל שבת לקיבוצניקים.

 

אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את חווית הגלישה שלך. על ידי גלישה באתר זה אתה מסכים לשימוש שלנו בעוגיות.
דילוג לתוכן