נפתח בחידה: איך דוחסים בסוף שבוע אחד בילוי מתמשך הכולל בין השאר ליטוף קנגורוס, האכלת תוכים, אומגה, עש לילה, לינה באוהל דו משפחתי ובין לבין שני לוקיישנים של מעיינות טבעיים?
בימים בהם כל הודעה לטלפון הנייד מקפיצה ומלחיצה מחשש לעוד עדכון מלבב על בידוד משפחתי/מסגרת שנסגרה/שניהם, בתת מודע אתה מתאמץ להספיק כמה שיותר ובדרך להשלים את החסר. כדי שזה יקרה, חובה לצרף למסיבה משפחה מתקתקת וזורמת בסגנון המשפחה שלך.
וכך יצאנו לטיול איחוד מרגש שתוכנן בקפידה (על ידי הנשים, ברור שהנשים) עם משפחת פנקס, ההורים שרית וישראל, הילדים שקד ואורי ובת הדודה שיר – ילדה טובה עם לב זהב שכל הורה מאחל לעצמו בכלל, וכשהוא מטייל עם חמולה של שובבים בעלי רצונות משתנים בפרט.
תחנה ראשונה: גן גורו הסמוך לסחנה. חרף העובדה שהנציגות האוסטרלית נראתה עייפה משהו תחת השמש הקופחת שהפציעה לפתע אחרי בוקר קריר, הילדים עברו ביניהם, ליטפו והאכילו בהנאה רבה. גם מתחם התוכים היה מאתגר, במיוחד לאחר שגילינו שמאכילים אותם בשיפוד שבראשו ביס-תפוח. אביב, חובב תפוחים מושבע, לא התכוון לוותר על התענוג ובדרך השאיר כנראה כמה תוכים רעבים. מגנום קבוצתי במחיר מבצע שערורייתי של 14 (!) שקלים, ואפשר להתקדם.
לאן? בזמן שעושים חושבים, מלכת הסטורי והחברה הטובה שרי תשובה העלתה עדכון משפחתי מחויך ממעיין חרוד. מיד קפצנו על המציאה, הפנקסים (כמו שכבר אמרנו) זרמו ומשם הדרך לטבילה מרעננת ומפגש חברתי מורחב הייתה קצרה.
האטרקציה הקולינרית הבולטת הייתה קופסת השניצלים הענקית של שרית. לתומנו סברנו תחילה שהכוונה הייתה לטגן אותם בלייב, אבל מרגע לרגע היה כיף לגלות שהפנקסים מגיעים מוכנים, וכפועל יוצא הילדים סגרו פינה עם ארוחת צהריים, כששרי מפנקת לקינוח בסוכריות על מקל צבעוניות, כאלה שמשאירות מזכרת ארוכת טווח על הלשון. רגע אחרי נראה היה שאנחנו אחראים על להקה של זיקיות.
תחנה שלישית ועיקרית: קמפינג בצל התל שביבנאל. לאחר הבילוי בשנה שעברה (וניסיונות חוזרים ונשנים שנבלמו על ידי הסגרים) שבנו לסבא נרי בנימין הוותיק והטוב, ועמו האומגה האהובה על הילדים בגוונים של כחול וסגול, אוהל ענק הנושא את השם "נפתלי", עמוס מזרונים לצד מזגן מאולתר ותאורה לפנים, ואפילו קיר טיפוס ומתנפחים חדשים. אגב, גם המבוגרים זכו לאטרקציה מפתיעה, כשהבן החרוץ של נרי, מצויד בגולפית, דאג לנגלה עמוסת ציוד מהחנייה עד האוהל ובחזרה עבור כל משפחה.
מי שחשב שאחרי יום שכזה נמהר לנוח, לא מכיר את ישראל חובב ההרפתקאות והקילומטראז'. התרעננות קצרה, וידוא שאריאל ושי מסתדרות עם האומגה, וקפיצה מהירה לחנות האלכוהול הסמוכה לתחנת הדלק סונול. וודקה, אקסלים, בירות, יין, בריזרים ומקבץ נשנושים, ואפשר לסמן "וי" ולהמשיך למשימה העיקרית – לעבור מכולת אחר מכולת, כדי שלאשתי היקרה יהיה חלב שיבולת. גם המשימה הזו הוכתרה כמובן בהצלחה, וכדי לחגוג את הניצחון, היה זה בדיוק הזמן עבור ההמבורגרים שהובאו אחר כבוד מבורגר-סלון.
בדיוק כשכולם סיימו ללקק את האצבעות וכבר החלו לרוץ בראשינו מחשבות על תחילתו של ערב משובח עם כוס וודקה קלה, הגיעה תפנית חדה בעלילה – אש לילה. מדובר בפעילות עבור ילדי המשפחות במתחם – סיור לילי מעגלי עם סבא נרי, פלוס הסברים על התל הסמוך, על זית צורי ולא סורי כיאה לכזה שהגיע מלבנון, ולסיום צ'יזבט משעשע עם פנס על הפנים, שעיקרו בצל העוקב אחר אנשים. אני וישראל חיפשנו אחר מקור נחמה, ועד מהרה שמחנו לגלות שלסיור האמור סונג'רו כל האבות. ואחרי כל הטוב הזה, הגיע סוף סוף זמן תרבות של הצוות המיומן. אם עדיין לא ניסיתם להוריד כוסות וודקה-אקסל בזו אחר זו על רקע טורניר טאקי לוהט – כנראה שהגיע הזמן. ואף מילה על זה שאביב לא ממש ישן.
שבת בבוקר, יום יפה, אבל הוא יפה עוד יותר עם ארוחת הבוקר המשודרגת של ישראל. אחרי שפינק את הילדים עם חביתות, זכו המבוגרים לשקשוקות איכותיות. עד שעת השי"ן היה מספיק זמן לבקר בפינת החי, וכל ילד זכה לסיבוב כיפי על סוס הפוני.
כולם מרוצים? יופי, אפשר להתקדם לתחנה ה(כמעט) סופית – גני חוגה! בשיא החום – אין כמו מים, מים, מים כל היום. שי ואריאל שלפו את האננס המתנפח החביב עליהן, וחבורת שיק-שק-שוק – ככה קראו לעצמן ילדות השי"ן – שי, שקד ושיר, מצאה זמן לאסוף חלוקי נחל נוצצים שאפילו זכו לתואר המחמיא: "נדירים".
ואם חשבתם שמישהו פה מיצה את העניין, כנראה לא שמעתם על המתחם השווה הסמוך לקיבוץ בית השיטה, כולל SI קפה, מקום שווה מספיק כדי שנמתין בגינה הסמוכה, נדאג לילדים לטייק אווי, ולבסוף נתכנס אחר כבוד לארוחת סיכום מענגת – מטורטליני סלק ועד פרגיות, בזמן שהיורשים והיורשות מחלקים את זמנם בין ג'ימבורי צמוד למכשירים הסלולאריים של ההורים. כן, השקענו בלי הכרה, ולכן מודים – גם אנחנו מתיישרים (כשצריך) ולא מתביישים לחתום בילוי מהסרטים עם זמן מסכים.
