זה קרה לפני קצת פחות משבועיים, עם שליחתה של הודעת וואטסאפ מרגשת בקבוצת התפוצה של הרב שמוליק, בחור נהדר בעל לב זהב ואחד האנשים היותר טובים בהם זכתה הקהילה האיכותית בצור יצחק. בהודעה בישר הרב חגיגית על טיול משפחות למאפיית מצות במחיר סמלי. עבדכם הנאמן, שתר תמידית אחר הזדמנויות לפעילויות ייחודיות ברמה המשפחתית, עט על

"אבא, איזה יום היום?", שאלה אריאל בפעם הרביעית בשבוע וחצי האחרונים כשפקחה את עיניה בבוקר. "יום שני, יפה של אבא", עניתי תוך כדי נמנום. "יופי, אז יש רק עוד יומיים למסיבת יום ההולדת שלי!", ענתה בחיוך מנצח ופנתה לענייני הבוקר שלה. קאט ליומיים לאחר מכן. מרוב התרגשות, בבוקר החגיגה ביקשה אריאל בת ה-6 לביים תמונה,

אחרי תקופה ארוכה של חברות אמיצה ובאווירה משפחתית תמידית, בשלה העת לעלות מדרגה בקשר הקרוב בין משפחות בוקר ופנקס. הווה אומר – לא לקלקל רק את הילדים שלי באהבה מוגזמת ובלתי תלויה להפועל ירושלים, אלא גם את הילדים שלהם. ספוילר: תמונות קשות צפויות בהמשך. ומדיבורים, כהרגלנו – מיד למעשים. לאחר מו"מ מתמשך וקבלת שורה של

כדרכה בקודש, חגיגות יום הולדתי לוו בים של פינוקים והפתעות מצדה של אשתי האהובה טניה. מארוחת בוקר מפנקת בקפה גן סיפור, עבור בשרשרת מתנות בלתי נגמרת וכלה במפגש חברתי רב משתתפים בלוקיישן הביתי שאין שני לו – "בלה וצ'ארלי". לצד החגיגות, מרגש לא פחות היה לקבל את הברכות המרגשות של הילדים, כאשר שי משקיעה בציור

גילוי נאות: במונחים של משפחת בוקר, שתי שבתות רצופות ללא בילוי משמעותי עם הילדים הן די והותר. כעת הגיע הזמן לצ'פר, ובהרכב מלא – למרות שאמא טניה עבדה שישי לילה ונאלצה להסתפק בשינה בת שעה וחצי בלבד. הרי אין סיכוי שתאכזב את הילדים – עניין של סדרי עדיפויות ודרך חיים. הבוקר החל בביקור בשביל התפוזים

זו הייתה תקופה של המון טיולים ועשייה מבורכת עם הילדים. נכון, בין לבין היו לא מעט בידודים, אבל הם רק חיזקו את הרצון לאתגרים חדשים. בשבוע שעבר התקבלה החלטה – אין מצב לסגור את שלל פעילויות החגים, בלי קמפינג נוסף עם משפחה וחברים טובים לפני שמתחילים הגשמים. בחירת הלוקיישן לא הייתה קשה: גני חוגה, שכבר

נפתח בבשורה החשובה מכולן: שי שלנו חגגה בשבת יום הולדת 8!!! המשמעות הבלתי נתפשת: כבר שמונה שנים תמימות שאנחנו הורים. בזמן שעיכלנו את הבשורה על רקע סלון מלא בלונים, לצד נינטנדו חדש וברכה סוחטת דמעות (לא כביטוי, ממש בכיתי במהלך הכתיבה) הגיעו בשורות משמחות הרבה פחות, שצברו תאוצה מדאיגה בתקופת הקורונה. גן עומר שוב בבידוד.

אחד הדברים המרגיעים בבריכת שחייה עבור ההורה העייף הממוצע הוא שאין לילדים לאן לברוח. הגדולות כבר עצמאיות ושוחות נהדר, לקטנצ'יק שמים מצופים וגלגל לגיבוי, ומשם הדרך להתפנק שעות על גבי שעות במים קצרה. החופשה השנתית של הבוקרים למלון ישרוטל ספורט באילת הבהירה חד משמעית שהכל לכאורה. מסרים סותרים בנושא הועברו על ידי אביב כבר בביקורו

מה יכולה להיות הסיבה לכך שכתבת יום ההולדת המשותף של אביב וזוהר נכתבת רק סמוך לשעה 22:00 בערב? פשוט מאוד, כי האירוע הגרנדיוזי הסתיים רק לפני דקות אחדות. ומעשה שהיה כך היה. כדרכה בקודש, שקדה אמא טניה על ההכנות, הבישולים, הסידורים והמתנות כבר משעות הבוקר המוקדמות, בעוד שי, אריאל ואביב טיילו להנאתם בין חדר המשחקים

יום שישי ראשון בו הבנות נטולות מסגרות לאחר שנה סופר מאתגרת הוא בהחלט סיבה למסיבה בבית בוקר. טוב, לא בדיוק בבית עצמו – כי אצלנו מסיבה פירושה שיוט בין מגוון לוקיישנים – ומעשה שהיה כך היה. הבוקר התחיל בנסיעה כיפית ונוסטלגית במיוחד לברקן, היישוב בו החלו אבא ואמא את דרכם המשותפת הרבה לפני שמושגים כמו