שנים רבות נדרשו לי כדי להבין את משמעות הביטוי "ילד מפתח". בדיעבד, עבר זמן רב ל"עיכול" המושג דווקא משום שהיטיב כל כך להגדיר אותי. ההורים בעבודה, ובבית אני ואחותי על התפר העדין שבין משחקים לפיצוצים עד הערב. אשר לפן הקולינרי, צלחת עמוסה במגוון סוגים וצורות של "טבעול" (שניצל תירס ותרד נחשבו לספיישלים), ציפתה לי תחת

קשה לתאר במילים את התחושות שמלוות יציאה לחופשה בחלון הזדמנויות צר בו מרשים לנפוש. סיום הסגר השלישי – זה שכולם (שוב) הבטיחו שיהיה האחרון, כשכל בר דעת מוכן לחתום כבר עכשיו על נאמבר חגיגי נוסף מסוף הבחירות לפחות עד ליל הסדר. אבל עזבו שטויות. לצרות יהיה מספיק זמן לשבור את הראש, כעת הזמן לנקות אותו.

גילוי נאות: בזמן שעלתה בראשי הקטגוריה "מחוץ למסגרת" עבור הבלוג והאתר, לא דמיינתי שמקבלי ההחלטות בארצנו הקטנטונת יהפכו אותה לדרך חיים מפוקפקת במיוחד. השיא הוא כמובן בסגירתם הכפויה של הגנים הפרטיים וגני העירייה. רוצים לומר: העלייה בתחלואה קשורה לציבור הילדים בגילי 0-6. הגיוני בסך הכל. ברמה המשפחתית, ההשלכות הן בעיקר על אביב בן השנה וחצי.

המציאות החדשה שנכפתה עלינו מחייבת לקחת סיכונים על בסיס קבוע, ודאי בכל הנוגע לחופשות. ההתלבטות האם לנסוע לאילת חפפה להודעה (חוליה נוספת בשרשרת ארוכה ולא ברורה) על סגר בסופי שבוע – כי בהם הרי הקורונה פעילה במיוחד.. סיעור מוחות משפחתי בזמן שאיש לא יודע מי נגד מי, ובסופו של דבר נפלה החלטה: אם כבר סגורים,

  היו אלה ימי סוף אוגוסט, כשהודיעו חגיגית על פתיחת שנת הלימודים במועד המתוכנן, אבל לכולם היה ברור שמגדל הקלפים הזה צפוי לקרוס בקרוב ולהתפזר ברעש גדול בצורת סגרים ובידודים. כחובבי הרפתקאות החלטנו לאתגר את עצמנו בתקופה מאתגרת ממילא, ויצאנו ליומיים של קמפינג במתחם "בצל התל", הלא הוא ביבניאל. לא ידענו איך יגיב אביב למסיבת