שבת טיפוסית, ודאי בחודשי הקיץ, כוללת ביטוי שגור וחביב במיוחד על הורים באשר הם – שנת צהריים. שבת טיפוסית בחודש האחרון כללה עמה גם את השילוב המהנה של משחקי היורו שהסתיימו בתחילת השבוע בניחוח איטלקי. אלא שבמציאות של בית בוקר, הביטוי 'טיפוסי' נדיר ביותר – בטח בחסות אירוע סיום השנה של גן עומר. וכך מצאנו

יום שישי ראשון בו הבנות נטולות מסגרות לאחר שנה סופר מאתגרת הוא בהחלט סיבה למסיבה בבית בוקר. טוב, לא בדיוק בבית עצמו – כי אצלנו מסיבה פירושה שיוט בין מגוון לוקיישנים – ומעשה שהיה כך היה. הבוקר התחיל בנסיעה כיפית ונוסטלגית במיוחד לברקן, היישוב בו החלו אבא ואמא את דרכם המשותפת הרבה לפני שמושגים כמו

אחד הסממנים המובהקים מיני רבים ששי היא הבת של אמא שלה היא החיבה יוצאת הדופן לפופקורן. כפועל יוצא, ובאופן לא מפתיע, התנדבה שושו להיות אחראית על מאגר הפופקורן לרגל מסיבת הסיום הכיתתית. "זה התפקיד שלי, אבא, ואף אחד בכתה לא יחליף אותי", הסבירה בחיוך. למשימת גרגרי התירס המבוקעים נוסף אתגר חינני הנוגע להכנתו. רצה הגורל,

ייתכן שהורים בכלל ואבות בפרט יחלקו עלי, אבל לטעמי האבהות מחייבת את הנוגעים בדבר לדריכות תמידית לא רק בעניינים רציניים דוגמת בריאות וביטחון, אלא גם בפן הבידורי – קל וחומר כאשר אמא במשמרת ערב בבית החולים. לאחר דיון מעמיק – טוב על מי אני עובד, שי החליטה ואני נאלצתי לבצע – התקבלה החלטה משפחתית אסטרטגית

כל אב שלוקח חלק פעיל בשלב המקלחות המאתגר של ילדיו ודאי מכיר מקרוב את הסיטואציה הבאה: כמויות מסחריות של שמפו ומרכך בשלל צבעים וריחות, לא מרככים – תרתי משמע – את הסיוט הסופר קשוח רגע לפני שהולכים לישון. ניחשתם נכון, הכוונה היא למשימת הסירוק. מי שבקיא בסוגיה ונשלח בכל פעם מחדש לרכוש מברשת חדשה וצבעונית

הנה סיטואציה לא פשוטה הדורשת גמישות מחשבתית לצד תעוזה: אתם מתכננים הופעת בכורה בעין פשחה שבאזור ים המלח, ורגע לפני התכניות משתנות. הנסיבות משמחות, אך הרכב המסיבה הקבוצתית הצטמצם. אלא שכהרגלה, משפחת בוקר רחוקה מלומר נואש – הצידנית ומשחקי המים כבר מוכנים, וכל שנותר הוא לעדכן מיקום לפארק המים בשפיים. ותודה לסבתא בריט על הנחת

התקופה הפסיכית ששילבה קורונה עטופה במגבלות, יחד עם מבצע צבאי עמוס באזעקות, לא ממש נתנה לנו את האופציה להתרכז במה שחשוב באמת – טיולים משפחתיים בחיק הטבע. כפי שנכתב כאן לא מעט בעבר, טניה האישה שאיתי תמיד בהיכון לארוז את הבית ולהתניע קמפינג בצפון. בסופ"ש האחרון, באווירה רגועה לצד החום הנורא, נפל הפור על מעיין

חוק יסוד חשוב מאוד מאין כמוהו בבית בוקר, גורס כי בכל פעם שאמא טניה עובדת בשבת, על בני הבית לעשות מאמץ עילאי למען בילוי משפחתי מקדים טרום המשמרת בבית החולים. וכך אכן קרה בשבת האחרונה במתחם הג'י בכפר סבא. התייצבנו בהרכב מלא בשעת צהריים מוקדמת, כזו שאפשרה לנו גם לתפוס חנייה, גם להתאכזב מהתפוסה המלאה

קשה מאוד להסביר לילדים את המציאות שנכפתה עלינו. למה בעצם כשכבר לא צריך מסיכות בשטח פתוח, הכי חשוב להיות בקרבת ממ"ד סגור? איך מבדילים בין זיקוקים ליירוטים, ומדוע בבית שקרוב לקבל תמלוגים על שימוש יתר בסרטי דיסני, התחילו פתאום לעקוב מקרוב אחרי כל מהדורת חדשות? בואו נודה על האמת: לאף אחד מאיתנו אין תשובות מספקות,

נתחיל מהסוף. נפל דבר בבית בוקר – שי בכורתנו קיבלה טלפון משלה. כן, הבטחנו לעצמנו (אלוהים זוכר מתי, אבל ככל הנראה בטרם הפכנו להורים) שנמנע מהילדים מסכים בכל מחיר, בשלב מאוחר יותר הבנו שזו אשליה ושינינו ניגון לכיוון כתה ו'. כאן טפחה על פנינו המציאות של חברות עם אחיות גדולות שקיבלו סלולארי כבר בכתה א'/ב',