ייתכן שהורים בכלל ואבות בפרט יחלקו עלי, אבל לטעמי האבהות מחייבת את הנוגעים בדבר לדריכות תמידית לא רק בעניינים רציניים דוגמת בריאות וביטחון, אלא גם בפן הבידורי – קל וחומר כאשר אמא במשמרת ערב בבית החולים. לאחר דיון מעמיק – טוב על מי אני עובד, שי החליטה ואני נאלצתי לבצע – התקבלה החלטה משפחתית אסטרטגית להתגלגל בליווי הסמארט טרייק הנאמן של אביב אל הרחבה הסופר אטרקטיבית בצור יצחק סיטי. מים – יש, חיתולים ומגבונים – יש, ואפילו דמי כיס בסך 20 שקלים חדשים ששי קיבלה מאמא – יש. אפשר לצאת לדרך.
בתום העלייה התלולה – בכל זאת ישוב על הר – הגענו למחוז חפצנו רק כדי לגלות באיחור שמישהו המשיך את חגיגות יום המים ופתח את המזרקות. אז נמנע מאיתנו התענוג המפוקפק של מקלחות מוקדמות, ביג דיל. חיש מהר תפסנו מקום טוב תחת המזגן בגלידה אלדו, וירדנו על פרוזן יוגורט בשלישית. אביב הקטן, אם התעניינתם, היה היחיד שעדיין לא זכה לפרוזן משלו, וכפועל יוצא הודיע בקולו החד והצווחני שדווקא בגלל זה הוא יאכל הכי הרבה – ולכל אחד הזכות לתת לו ביס בתורו. אגב, מי שהעז להתמהמה הסתכן מיידית פעמיים – חטיפת הכפית לצד השלכת מוצץ ישר בין העיניים – ממש לא מומלץ!
כאן הגיע זמן חופשי הטומן בחובו אתגרים משלו. שי הודיעה כי היא רצה לחנות כדי לקנות מתנה לדודה האהוב נדב, שיחגוג ממש מחר יום הולדת 18. אריאל התנדבה לנסות לסייע עם אביב, בזמן שאבא ניסה לגנוב דקה וחצי לדרוש בשלומם של חברים. בדיעבד זה החזיק אפילו פחות, כי כשאביב סיים לאכול, מכל האופציות הוא בחר דווקא לשחות בחול. ממש כמו בת ים – זריקה חיננית של חול בשיער, כמות יפה במכנסיים ובסנדלים, ולקינוח ריצה מלחיצה על טרסה ושכיבת פרקדן בין השיחים. בקיצור – הניקיון מנגן אצלו כינור ראשון.
לאחר ששי חזרה עם כרטיס ברכה מהודר ומעוטר בכלבלב מגונדר, היא התלהבה שנשאר עודף, ורצה יד ביד עם אחותה לקיוסק הסמוך לפינוק אחרון בשיטת החלוקה. ובינתיים, אביב לעג לניסיונותיי להושיבו בסמארט טרייק ויצא לעוד סיבוב רצוף סכנות, במסגרתו הספיק להשתלט על בינבה דמוית משאית של פעוט שפרץ בבכי, והעלה הילוך – תרתי משמע – כשחמד לאחר מכן קורקינט חשמלי מאסיבי. בחשבון אחרון, הוא לא היה רחוק מלעשות לו איפון, לפני שניצל ברגע האחרון על רקע דפיקות הלב המואצות של אבא.
הבנות ניצלו את הדרך הביתה לדפוק עוד כמה פוזות למצלמה, והפתיעו בדואט של להיט חדש פרי עטן (או שמא למדו זאת בבית הספר או בגן): יום אחד הלך – שפן כה יפה – ומצופה – והיו לו כפכפים מבריקים מאוד, והיו לו סנדלים מבריקים מאוד, והיו לו נעליים מבריקות מאוד! הלחן, אגב, עממי. ומה באשר לאבא ואביב? הם טסו לקרצף (טוב, לפחות אחד מהם) ערימות של חול מהגוף, כדי שלא יגלוש חלילה לארוחת הערב. ככה זה בידור להמונים באתגר שלעולם לא נגמר, מה גם שרף הסיפוק לעד יגבר על מד העייפות. ואם כבר עייפות – מרגיש לי שאתרסק הערב למיטה מוקדם מהרגיל. ליל מנוחה.
