משנה לשנה, סוגיית חגיגות יום ההולדת הולכת והופכת מורכבת יותר ויותר. הילדים גדלים, הצרכים משתנים, והם לא תמיד (אוקיי, תמיד לא) עומדים ביחס ישיר לתזרים המזומנים. יום הולדתה ה-8 של אריאל הלך והתקרב. רצינו המון דברים, אבל בעיקר לא לאכזב. הפתרון היצירתי והסופר איכותי הגיע מסבא יעקב, שהציע יום כיף מרגש שאין שני לו במתכונת

אני רוצה לספר לכם היום בהתרגשות על הזכות הגדולה והתחושה המטורפת/מענגת/בלתי נתפסת לחגוג עשר, ובמספר כדי לעכל – 10!!! שנות אבהות. עשור תמים (או בעצם – כזה שמפיג לחלוטין כל סממן של תמימות) בו התמסרתי לחלוטין לתואר הנכסף והמדהים שאין שני לו – אבא! טוב, האמת שחיפשתי פתיח נוגע, שנועד אולי גם לסייע לי לנגב

קיץ מטורף ורווי בילויים הוביל אותנו לרמת התשה מקסימלית – קרובים, אך עדיין רחוקים מקו הסיום, כדי להודיע קבל עם ובית לשלושת גוזלינו היקרים: בשבוע האחרון של אוגוסט מורידים הילוך! ההודעה אמנם נאמרה בתקיפות יחסית, אבל החזיקה מעמד (בקושי רב) עד שעות הבוקר המוקדמות של יום רביעי. או אז נזכרה שי בכורתי בהבטחה רחוקה שקיבלה

יש לי המון דברים טובים לספר לכם על שירותי בריאות כללית. באופן כללי(ת) – משחק מילים אידיוטי) – רבים מהם נוגעים מן הסתם לענייני בריאות, אך לצדם יש לא מעט המפארים את ערכי המשפחה. כזו הייתה היוזמה המרגשת לטיול טרום כתה א' בפארק שביל התפוזים אשר בלב הפרדס הסמוך לחדרה, שנסגר במיוחד עבור ילדיהם של

האסוציאציה הראשונה שעולה מהמילה ניתוח היא לחץ. תתבלו בבקשה את הנתון הזה יחד עם העובדה שמדובר בפעוט שטרם חגג 3, אך עבורו מדובר בניתוח שני במספר, ערבבו עם הערכות לפיהן יזדקק לשבוע מנוחה מינימום וכמובן קנחו באזהרת מסע לפיה הוא צפוי להתנגד נחרצות לכל העניין הטריוויאלי של הרדמה כללית. בקיצור, משהו כמו שבוע לפני המועד

גילוי נאות: ממש לא תכננו להשקיע יותר מדי בפעילות משפחתית לרגל שבועות. בד בבד, על ארוחה מפוארת מעשה ידי רעייתי טניה להתפאר – פלוס החברים שכבר מזמן הפכו למשפחה – אין לוותר. אז אחרי שלא פחות מ-17 נפשות סעדו את ליבם מכל טוב (על בסיס חלב) ושבעה ילדים שיחקו יחד בהרמוניה מושלמת, התכנון המקורי של

זה קרה לפני קצת פחות משבועיים, עם שליחתה של הודעת וואטסאפ מרגשת בקבוצת התפוצה של הרב שמוליק, בחור נהדר בעל לב זהב ואחד האנשים היותר טובים בהם זכתה הקהילה האיכותית בצור יצחק. בהודעה בישר הרב חגיגית על טיול משפחות למאפיית מצות במחיר סמלי. עבדכם הנאמן, שתר תמידית אחר הזדמנויות לפעילויות ייחודיות ברמה המשפחתית, עט על

"אבא, איזה יום היום?", שאלה אריאל בפעם הרביעית בשבוע וחצי האחרונים כשפקחה את עיניה בבוקר. "יום שני, יפה של אבא", עניתי תוך כדי נמנום. "יופי, אז יש רק עוד יומיים למסיבת יום ההולדת שלי!", ענתה בחיוך מנצח ופנתה לענייני הבוקר שלה. קאט ליומיים לאחר מכן. מרוב התרגשות, בבוקר החגיגה ביקשה אריאל בת ה-6 לביים תמונה,

סימפוניה משפחתית-חברתית התרחשה בסוף השבוע האחרון, עם הטיול השנתי של אחיות כללית לבירה הצרפתית. כמיטב המסורת ארזה אמא טניה את שתי החברות-אחיות, שהן גם "אחיות" ברמת המשפחה – שרי ולימור, והטריו התעופף לסופ"ש חלומי בפריז פלוס פוסט תלת-דרכוני במאמאצחיק. ובינתיים בבית בוקר לא מורידים את הראש, מפרגנים מכל הלב לאמא ולצד הגעגועים, יוצאים – כדברי

אחרי תקופה ארוכה של חברות אמיצה ובאווירה משפחתית תמידית, בשלה העת לעלות מדרגה בקשר הקרוב בין משפחות בוקר ופנקס. הווה אומר – לא לקלקל רק את הילדים שלי באהבה מוגזמת ובלתי תלויה להפועל ירושלים, אלא גם את הילדים שלהם. ספוילר: תמונות קשות צפויות בהמשך. ומדיבורים, כהרגלנו – מיד למעשים. לאחר מו"מ מתמשך וקבלת שורה של