שבוע של צינון עצבני, דיווחים אובססיביים על כך שכל בית ישראל מאומתים וכמובן המרחבים הבלתי נתפשים בשעות העומס הקבועות באיילון, בישרו על כך שהבידוד המשפחתי אוטוטו מתדפק על דלתנו. החותמת הסופית ניתנה בחמישי שעבר, עם אבא ושלושה ילדים שפתחו מועדון חיוביים, תודות לבדיקת אנטיגן – מפוקחת! (ואל תבקשו מאיתנו להסביר לכם מה ההבדל בינה לבין
גילוי נאות: בזמן שעלתה בראשי הקטגוריה "מחוץ למסגרת" עבור הבלוג והאתר, לא דמיינתי שמקבלי ההחלטות בארצנו הקטנטונת יהפכו אותה לדרך חיים מפוקפקת במיוחד. השיא הוא כמובן בסגירתם הכפויה של הגנים הפרטיים וגני העירייה. רוצים לומר: העלייה בתחלואה קשורה לציבור הילדים בגילי 0-6. הגיוני בסך הכל. ברמה המשפחתית, ההשלכות הן בעיקר על אביב בן השנה וחצי.
המציאות החדשה שנכפתה עלינו מחייבת לקחת סיכונים על בסיס קבוע, ודאי בכל הנוגע לחופשות. ההתלבטות האם לנסוע לאילת חפפה להודעה (חוליה נוספת בשרשרת ארוכה ולא ברורה) על סגר בסופי שבוע – כי בהם הרי הקורונה פעילה במיוחד.. סיעור מוחות משפחתי בזמן שאיש לא יודע מי נגד מי, ובסופו של דבר נפלה החלטה: אם כבר סגורים,