זה סיפור על בית שהעוגן שלו זכתה לחופשה מיוחלת עם חברות לאחר תקופה ארוכה ונטולת חו"ל בשל משבר הקורונה. אז אמא טניה טסה לאמסטרדם והבית נערך בהתאם. כמה בהתאם? מספיק כדי שאביבי הקטן ינסה לאתגר אותה רגע לפני היציאה לנתב"ג, וירוץ במהירות שיא לעבר מיטת הקומותיים של אחיותיו בטרם יתרסק על המגירה התחתונה ויפתח את
ייתכן שהורים בכלל ואבות בפרט יחלקו עלי, אבל לטעמי האבהות מחייבת את הנוגעים בדבר לדריכות תמידית לא רק בעניינים רציניים דוגמת בריאות וביטחון, אלא גם בפן הבידורי – קל וחומר כאשר אמא במשמרת ערב בבית החולים. לאחר דיון מעמיק – טוב על מי אני עובד, שי החליטה ואני נאלצתי לבצע – התקבלה החלטה משפחתית אסטרטגית
זוכרים את הימים בהם התארגנות לים לקחה 60 שניות בממוצע? אני וטניה בהחלט כן. שני כובעים, שתי מגבות, בקבוק יין ומחצלת – זוז. כיום, כשמספר הילדים עולה על מספר ההורים, הזיכרונות הללו בעיקר רחוקים. רחוקים מדי. כך נראתה ההתארגנות לחוף בית ינאי, מודל 2021: קרם הגנה, ממש לא בשבילנו אגב. וגם לא רק לגוף, אלא
לעולם לא אשכח את הפרצופים המשתאים של בני המשפחות, עת נכנסנו למשרד המרווח של חברת הנסיעות למפגש היכרות לקראת הטיול המאורגן לאיטליה. אני וטניה החלפנו מבטים כדי לוודא שהכל בסדר, ורק אז נפל לנו האסימון. בידי הימנית החזקתי סל-קל ובתוכו חייכה לכולם שי, אוטוטו בת 11 חודשים. המדריך, שהציג את עצמו כעמנואל (במלרע) ושערו הלבן