"אבא, איזה יום היום?", שאלה אריאל בפעם הרביעית בשבוע וחצי האחרונים כשפקחה את עיניה בבוקר. "יום שני, יפה של אבא", עניתי תוך כדי נמנום. "יופי, אז יש רק עוד יומיים למסיבת יום ההולדת שלי!", ענתה בחיוך מנצח ופנתה לענייני הבוקר שלה. קאט ליומיים לאחר מכן. מרוב התרגשות, בבוקר החגיגה ביקשה אריאל בת ה-6 לביים תמונה,

סימפוניה משפחתית-חברתית התרחשה בסוף השבוע האחרון, עם הטיול השנתי של אחיות כללית לבירה הצרפתית. כמיטב המסורת ארזה אמא טניה את שתי החברות-אחיות, שהן גם "אחיות" ברמת המשפחה – שרי ולימור, והטריו התעופף לסופ"ש חלומי בפריז פלוס פוסט תלת-דרכוני במאמאצחיק. ובינתיים בבית בוקר לא מורידים את הראש, מפרגנים מכל הלב לאמא ולצד הגעגועים, יוצאים – כדברי

אחרי תקופה ארוכה של חברות אמיצה ובאווירה משפחתית תמידית, בשלה העת לעלות מדרגה בקשר הקרוב בין משפחות בוקר ופנקס. הווה אומר – לא לקלקל רק את הילדים שלי באהבה מוגזמת ובלתי תלויה להפועל ירושלים, אלא גם את הילדים שלהם. ספוילר: תמונות קשות צפויות בהמשך. ומדיבורים, כהרגלנו – מיד למעשים. לאחר מו"מ מתמשך וקבלת שורה של

זה סיפור על בית שהעוגן שלו זכתה לחופשה מיוחלת עם חברות לאחר תקופה ארוכה ונטולת חו"ל בשל משבר הקורונה. אז אמא טניה טסה לאמסטרדם והבית נערך בהתאם. כמה בהתאם? מספיק כדי שאביבי הקטן ינסה לאתגר אותה רגע לפני היציאה לנתב"ג, וירוץ במהירות שיא לעבר מיטת הקומותיים של אחיותיו בטרם יתרסק על המגירה התחתונה ויפתח את

זו הייתה תקופה של המון טיולים ועשייה מבורכת עם הילדים. נכון, בין לבין היו לא מעט בידודים, אבל הם רק חיזקו את הרצון לאתגרים חדשים. בשבוע שעבר התקבלה החלטה – אין מצב לסגור את שלל פעילויות החגים, בלי קמפינג נוסף עם משפחה וחברים טובים לפני שמתחילים הגשמים. בחירת הלוקיישן לא הייתה קשה: גני חוגה, שכבר

נפתח בבשורה החשובה מכולן: שי שלנו חגגה בשבת יום הולדת 8!!! המשמעות הבלתי נתפשת: כבר שמונה שנים תמימות שאנחנו הורים. בזמן שעיכלנו את הבשורה על רקע סלון מלא בלונים, לצד נינטנדו חדש וברכה סוחטת דמעות (לא כביטוי, ממש בכיתי במהלך הכתיבה) הגיעו בשורות משמחות הרבה פחות, שצברו תאוצה מדאיגה בתקופת הקורונה. גן עומר שוב בבידוד.

מה יכולה להיות הסיבה לכך שכתבת יום ההולדת המשותף של אביב וזוהר נכתבת רק סמוך לשעה 22:00 בערב? פשוט מאוד, כי האירוע הגרנדיוזי הסתיים רק לפני דקות אחדות. ומעשה שהיה כך היה. כדרכה בקודש, שקדה אמא טניה על ההכנות, הבישולים, הסידורים והמתנות כבר משעות הבוקר המוקדמות, בעוד שי, אריאל ואביב טיילו להנאתם בין חדר המשחקים

אחד הסממנים המובהקים מיני רבים ששי היא הבת של אמא שלה היא החיבה יוצאת הדופן לפופקורן. כפועל יוצא, ובאופן לא מפתיע, התנדבה שושו להיות אחראית על מאגר הפופקורן לרגל מסיבת הסיום הכיתתית. "זה התפקיד שלי, אבא, ואף אחד בכתה לא יחליף אותי", הסבירה בחיוך. למשימת גרגרי התירס המבוקעים נוסף אתגר חינני הנוגע להכנתו. רצה הגורל,

כל אב שלוקח חלק פעיל בשלב המקלחות המאתגר של ילדיו ודאי מכיר מקרוב את הסיטואציה הבאה: כמויות מסחריות של שמפו ומרכך בשלל צבעים וריחות, לא מרככים – תרתי משמע – את הסיוט הסופר קשוח רגע לפני שהולכים לישון. ניחשתם נכון, הכוונה היא למשימת הסירוק. מי שבקיא בסוגיה ונשלח בכל פעם מחדש לרכוש מברשת חדשה וצבעונית