כמי שכבר חווה התפתחות ורבלית במיוחד מצד שתי בנות שדקלמו משחר ילדותן את הסיפור המרגש על 'פילים בכל הצבעים' לצד הלהיט (שמתאים במפתיע לרוח התקופה) "זום זום זום עולה הזמר", סביר היה שאתרגש קצת פחות ממילותיו הראשונות המלוות בחיוכים אינסופיים מצדו של אביב. אז זהו, שממש לא. אולי זה קשור לפנייה האישית לבני המשפחה, אולי

הנה שאלה שיוצא לי לשאול את עצמי לפחות שלוש פעמים ביום: האם אנחנו באמת בשגרה? בינינו, מי נכנס לאוטו ולא חושש אוטומטית ממחסום משטרתי מיותר בדרך, יוצא ממנו ולא שב על עקבותיו כי שכח מסיכה, או מחשב בראש האם "עבר על החוק" כשהרחיק למעלה מאלף מטר מדלת הכניסה בטיול היומי עם הכלב? כאבא בכל רמ"ח

זוכרים שסיפרו לנו בסגר הראשון עד כמה חשוב לשמור מרחק מאוכלוסיית הגיל השלישי, אסרו בתכלית האיסור לפגוש בהורים ותיבלו בפייק ניוז על אחריותם לעלייה במקדם ההדבקה? שני סגרים וכמעט שנה קדימה מוכרים את אותו הסיפור, רק הפוך: עכשיו למבוגרים מותר לטייל ברחבי ישראל, אבל טרם נמצא האמיץ שיעז להורות על פתיחת הגנים. אמינות היא שם

גילוי נאות: בזמן שעלתה בראשי הקטגוריה "מחוץ למסגרת" עבור הבלוג והאתר, לא דמיינתי שמקבלי ההחלטות בארצנו הקטנטונת יהפכו אותה לדרך חיים מפוקפקת במיוחד. השיא הוא כמובן בסגירתם הכפויה של הגנים הפרטיים וגני העירייה. רוצים לומר: העלייה בתחלואה קשורה לציבור הילדים בגילי 0-6. הגיוני בסך הכל. ברמה המשפחתית, ההשלכות הן בעיקר על אביב בן השנה וחצי.

המציאות החדשה שנכפתה עלינו מחייבת לקחת סיכונים על בסיס קבוע, ודאי בכל הנוגע לחופשות. ההתלבטות האם לנסוע לאילת חפפה להודעה (חוליה נוספת בשרשרת ארוכה ולא ברורה) על סגר בסופי שבוע – כי בהם הרי הקורונה פעילה במיוחד.. סיעור מוחות משפחתי בזמן שאיש לא יודע מי נגד מי, ובסופו של דבר נפלה החלטה: אם כבר סגורים,

  היו אלה ימי סוף אוגוסט, כשהודיעו חגיגית על פתיחת שנת הלימודים במועד המתוכנן, אבל לכולם היה ברור שמגדל הקלפים הזה צפוי לקרוס בקרוב ולהתפזר ברעש גדול בצורת סגרים ובידודים. כחובבי הרפתקאות החלטנו לאתגר את עצמנו בתקופה מאתגרת ממילא, ויצאנו ליומיים של קמפינג במתחם "בצל התל", הלא הוא ביבניאל. לא ידענו איך יגיב אביב למסיבת

כילד שקיבל את ההזדמנות מהוריו להתנסות כמעט בכל חוג אפשרי – מקרמיקה ותיאטרון ועד גיטרה וקלרינט – רק טבעי היה שילדיי יערכו היכרות מוקדמת עם המתנ"ס המקומי על חוגיו. אגב, למתעניינים, ביטוח יש רק מגיל 3. מי יכול לדעת נתון זניח שכזה? רק מי שמנסה לרשום את בנותיו לפני, כמובן. לטיב החוגים נגיע בהמשך, אבל

תרגיל מילולי לבעיה מעשית: תקופת הסתגלות הכרחית, פלוס בידוד ומינוס סגר, שווה פוטנציאל לרגרסיה מתמשכת. כאילו לא די בקושי של חזרה לגן לאחר חופשת הקיץ, שגם אליה הגענו על הגחון עם סדרת השבתות בחסות הקורונה, מי שהצליח לחוות שבועיים בשנת הלימודים הנוכחית נחשב כמוצא שלל רב. את הקושי האמור חווה לדאבוני אריאל, ילדת הסופר סנדוויץ'

החיוכים הרחבים של שי ואריאל מאיימים להתפקע מעבר לגבולות התמונה. תיקים חדשים ונוצצים – אריאל עם תיק גב סגול עם דמותה הצוחקת של "ערפדינה" ושי עם טרולי ורוד-כחול של "קל-גב" עם איור של פלמינגו. הראשונה בשמלה ורודה עם כוכב נוצץ במרכזה ונעלי ספורט תואמות תפגוש תכף לראשונה בגן "עומר" – גן העירייה הראשון שלה. השנייה

לעולם לא אשכח את הפרצופים המשתאים של בני המשפחות, עת נכנסנו למשרד המרווח של חברת הנסיעות למפגש היכרות לקראת הטיול המאורגן לאיטליה. אני וטניה החלפנו מבטים כדי לוודא שהכל בסדר, ורק אז נפל לנו האסימון. בידי הימנית החזקתי סל-קל ובתוכו חייכה לכולם שי, אוטוטו בת 11 חודשים. המדריך, שהציג את עצמו כעמנואל (במלרע) ושערו הלבן