זוכרים את הימים בהם התארגנות לים לקחה 60 שניות בממוצע? אני וטניה בהחלט כן. שני כובעים, שתי מגבות, בקבוק יין ומחצלת – זוז. כיום, כשמספר הילדים עולה על מספר ההורים, הזיכרונות הללו בעיקר רחוקים. רחוקים מדי. כך נראתה ההתארגנות לחוף בית ינאי, מודל 2021: קרם הגנה, ממש לא בשבילנו אגב. וגם לא רק לגוף, אלא

אני רוצה לספר לכם סיפור קצת שונה, על אבא ותיק שסיים מזמן את חובותיו בגזרת הילדים הקטנים, אבל התנדב לקפוץ ראש למים עמוקים במיוחד ולצלול אליהן בחזרה לערב מאתגר. וכל זאת למה? כדי לאפשר לאב צעיר ואמוציונלי, שמתעקש לא להתבגר ועל כדורגל לא להתגבר, לצפות בלייב בקבוצתו האהובה, שהגורל זימן לה משחק חשוב דווקא בערב

יש משהו נורא מלחיץ ביום הורים. אתה מרגיש בפנים שאתה הולך לגלות את הפער מה שאתה חושב, שלא לומר בטוח, על היקרים לך מכל, לעומת איך שמעריכה אותם אשת מקצוע, הידועה גם בשמה עתיק היומין: "המורה". הרבה מים עברו בנהר מאז ימי ההורים שלי בניינטיז, אז הכל התחיל ונגמר בציונים ומספרים, וכשכבר רצינו לנסות לגרד

הזיכרונות המרגשים מעלילותיהם של קוואזימודו ואזמרלדה, בהן צפיתי כילד על גבי מסך ענק בקולנוע "רב חן" בירושלים, מלווים אותי למעלה משני עשורים. תמיד ידעתי שיבוא יום ואשב עם ילדיי לחוויית צפייה משותפת על הרקע המצויר והקסום של רחובות פריז. אלא ש"הגיבן מנוטרדאם" הוא אמנם קלאסיקה משובחת, אבל איכשהו נצרב פחות בתודעה מסרטי דיסני נצחיים דוגמת

כמשפחה חובבת טיולים ומסלולים, קשה לתאר את הגעגועים לטיול בחיק הטבע, גם אם הוא דורש מחנק מסוים שכבר הפך לשגרה בדמות מסיכה על הפנים. וכשכבר יש שביב תקווה בחול המועד מבעד למגבלות, מזג אוויר חורפי מרים ראש ומשחק בין העונות. ומעשה שהיה כך היה – עלילה רצופה עליות ומורדות הרבה לפני אלו של המסלול עצמו.

לא מזמן, בחסות הסגר והאיומים בהארכתו, חגגנו לאריאל יום הולדת 5 מוקדם מהמתוכנן. באווירה הכללית, סבא נחום העניק לאחרונה שי צנוע לנכדתו הבכורה שי לרגל יום הולדת 7. וחצי. וכשאלה פני הדברים, הופתעתי קצת פחות כאשר התבקשתי הבוקר לסייע לשי ואריאל, ששקעו בהכנות קדחתניות ליום ההולדת של אמא טניה, שנולדה בכלל באוגוסט. בין קשירת הבלונים,

הנה משהו שחשוב לדעת אם החלטתם לצאת למסע בן שלושה שבועות לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מצוידים בשתי מגבלות מאתגרות בנות חמש ושנתיים וחצי: אלה הן לא רק שתי העגלות שצריך לאחסן בבטן המטוס וציוד בלתי נגמר במזוודות (הבלתי נגמרות), אלא גם שהייה מצטברת באוויר במשך 26 שעות, מינוס קונקשן קצרצר במדריד. המשמעות: לא משנה כמה

שנים רבות נדרשו לי כדי להבין את משמעות הביטוי "ילד מפתח". בדיעבד, עבר זמן רב ל"עיכול" המושג דווקא משום שהיטיב כל כך להגדיר אותי. ההורים בעבודה, ובבית אני ואחותי על התפר העדין שבין משחקים לפיצוצים עד הערב. אשר לפן הקולינרי, צלחת עמוסה במגוון סוגים וצורות של "טבעול" (שניצל תירס ותרד נחשבו לספיישלים), ציפתה לי תחת

קשה לתאר במילים את התחושות שמלוות יציאה לחופשה בחלון הזדמנויות צר בו מרשים לנפוש. סיום הסגר השלישי – זה שכולם (שוב) הבטיחו שיהיה האחרון, כשכל בר דעת מוכן לחתום כבר עכשיו על נאמבר חגיגי נוסף מסוף הבחירות לפחות עד ליל הסדר. אבל עזבו שטויות. לצרות יהיה מספיק זמן לשבור את הראש, כעת הזמן לנקות אותו.

אם יש דבר אחד שפיללנו לו בתוך הסאגה הבלתי נסבלת והבלתי נגמרת של פתיחת וסגירת מערכת החינוך, הייתה שיאפשרו לילדינו לחגוג את פורים במסגרות. בשמי ובשם ההורים שמחכים כל השנה למסיבת התחפושות של המבוגרים ומשריינים מראש בייביסיטר בהתאם, ובכן, הניהול המדהים של משבר הקורונה לא השאיר יותר מדי מקום לאופטימיות. במילים אחרות – מי שרוצה