"אבא, איזה יום היום?", שאלה אריאל בפעם הרביעית בשבוע וחצי האחרונים כשפקחה את עיניה בבוקר. "יום שני, יפה של אבא", עניתי תוך כדי נמנום. "יופי, אז יש רק עוד יומיים למסיבת יום ההולדת שלי!", ענתה בחיוך מנצח ופנתה לענייני הבוקר שלה. קאט ליומיים לאחר מכן. מרוב התרגשות, בבוקר החגיגה ביקשה אריאל בת ה-6 לביים תמונה,

סימפוניה משפחתית-חברתית התרחשה בסוף השבוע האחרון, עם הטיול השנתי של אחיות כללית לבירה הצרפתית. כמיטב המסורת ארזה אמא טניה את שתי החברות-אחיות, שהן גם "אחיות" ברמת המשפחה – שרי ולימור, והטריו התעופף לסופ"ש חלומי בפריז פלוס פוסט תלת-דרכוני במאמאצחיק. ובינתיים בבית בוקר לא מורידים את הראש, מפרגנים מכל הלב לאמא ולצד הגעגועים, יוצאים – כדברי

אחרי תקופה ארוכה של חברות אמיצה ובאווירה משפחתית תמידית, בשלה העת לעלות מדרגה בקשר הקרוב בין משפחות בוקר ופנקס. הווה אומר – לא לקלקל רק את הילדים שלי באהבה מוגזמת ובלתי תלויה להפועל ירושלים, אלא גם את הילדים שלהם. ספוילר: תמונות קשות צפויות בהמשך. ומדיבורים, כהרגלנו – מיד למעשים. לאחר מו"מ מתמשך וקבלת שורה של

כמה אטרקציות לדעתכם יכולה משפחה ממוצעת להספיק בשבת אחת, כשהנסיבות המקלות מלמדות על טראנס קבוצתי בשל החלמה קולקטיבית ויציאה מבידוד? בואו ונבדוק על דרך השחזור. הכל התחיל אי שם בשעת בוקר מוקדמת, כששי ואריאל ניצלו את ביקורה של הדיירת/אורחת מספר 1, הידועה גם כדודה נועה, למטרת, ובכן, צביעת טלפונים בלק מבריק בשילוב נצנצים. מה ששמעתם.

זו הייתה תקופה של המון טיולים ועשייה מבורכת עם הילדים. נכון, בין לבין היו לא מעט בידודים, אבל הם רק חיזקו את הרצון לאתגרים חדשים. בשבוע שעבר התקבלה החלטה – אין מצב לסגור את שלל פעילויות החגים, בלי קמפינג נוסף עם משפחה וחברים טובים לפני שמתחילים הגשמים. בחירת הלוקיישן לא הייתה קשה: גני חוגה, שכבר

אף אחד לא הכין אותנו מראש לכך שצלם העל שחר שבת מגיע למסיבת הבריכה בשבת בביתם החדש והמטופח של בני הזוג והחברים הטובים בר ואבינועם ישראל. מצד שני, נדרשו משהו כמו שתי דקות וחצי כדי להתרשם שמדובר לא רק באיש מקצוע מוכשר, אלא בבחור עם לב זהב. עשרות פלאשים וחיוכים לאחר מכן כבר היה ברור

אני רוצה לספר לכם סיפור קצת שונה, על אבא ותיק שסיים מזמן את חובותיו בגזרת הילדים הקטנים, אבל התנדב לקפוץ ראש למים עמוקים במיוחד ולצלול אליהן בחזרה לערב מאתגר. וכל זאת למה? כדי לאפשר לאב צעיר ואמוציונלי, שמתעקש לא להתבגר ועל כדורגל לא להתגבר, לצפות בלייב בקבוצתו האהובה, שהגורל זימן לה משחק חשוב דווקא בערב