גילוי נאות: בזמן שעלתה בראשי הקטגוריה "מחוץ למסגרת" עבור הבלוג והאתר, לא דמיינתי שמקבלי ההחלטות בארצנו הקטנטונת יהפכו אותה לדרך חיים מפוקפקת במיוחד. השיא הוא כמובן בסגירתם הכפויה של הגנים הפרטיים וגני העירייה. רוצים לומר: העלייה בתחלואה קשורה לציבור הילדים בגילי 0-6. הגיוני בסך הכל.
ברמה המשפחתית, ההשלכות הן בעיקר על אביב בן השנה וחצי. מודה, המושג "שרשרת הסתגלות" לא היה כלל בתודעה שלי בימים כתיקונם, אבל כעת נדמה שפעולות מסוג להכניס ולהוציא מהגן בכל פעם מחדש צפויות להפוך רשמית לשגרה לאומית.
אבל למה לראות רק שחורות? הנה כמה דברים מהנים שאפשר לעשות כשיש הכל חוץ ממסגרת מסודרת. אביב שותף מלא להכנות הבוקר של שתי הנסיכות למסגרות (כן כן!) המפנקות, המבורכות והחיוניות של עובדי מערכת הבריאות. שותף מלא משמע אכילת פרוסה עם גבינה לבנה בחלוקה שווה עם צ'יקו הכלב, שלוקים גדולים של מים שמסייעים באגביות לשטיפת הרצפה והשטיח, וכן ניסיונות חוזרים ונשנים להפוך על פיהם מגוון קרטונים של קורנפלקס בשילוב צפייה אדוקה בערוץ בייבי.
מכאן, באופן לא מפתיע, אפשר רק לעלות. יוצאים למסע פיזורים משפחתי בכפר סבא (הכל באישור כמובן. אנחנו לא חרדים, אבל אופטימיים!). בחצי הדרך זוכה אביב למופע סטנדאפ משולב מתנת אחיותיו בשילוב להיטי פסטיגל מהניינטיז – מהמסיבה של גודו מתנת קובי אוז ועד שרית חדד מסלסלת באלגנטיות בחברים בכל מיני צבעים. בדרך חזרה סוליקו עם אבאמא הוא כבר מתפנק עם מאפה טוב, ממימי ועד סניף רולדין המושקע בטירה. למתעניינים, את שלל הפירורים הוא לא מנקה אחריו.
משם עוברים לטיול בשמש הקופחת, כיאה לחורף ישראלי. הסמרטרייק האפור עם הגגון כבר מתוכנת בדיוק למרחק אלף מטר מהבית, אבל ההנחיה הכי חשובה שאסור להפר היא לא לעצור. עצרנו לרגע כדי לשתות/לנשום? התכשיט כבר ידאג להשליך עצמו ימינה או שמאלה באיום התרסקות ממשי, או באביבית: "יאללה, סעו כבר!". אם שרדנו את ניסיונות ההתרסקות, הקפת פארק החבלים המקומי תוך התעקשות לחיטוט בפחים בהחלט אפשרית להשלמת החוויה.
לאחר שלא ברור מי מותש יותר, הסוגיה מסתיימת בפתרון ביניים והילד הולך לישון צהריים. עוד כמה שעות יקום כמו נינג'ה עם אנרגיות מחודשות וייצא לפרק ב' בריאליטי "המסע לאיסוף הבנות". במחשבה שנייה, החיים יפים גם ללא מסגרות מסודרות.
הנינים המקסימים שלי ואביהם נכדי היקר אור בוקר המצטיין באבהות בזוגיות ובכתיבה.