מה יכולה להיות הסיבה לכך שכתבת יום ההולדת המשותף של אביב וזוהר נכתבת רק סמוך לשעה 22:00 בערב? פשוט מאוד, כי האירוע הגרנדיוזי הסתיים רק לפני דקות אחדות.
ומעשה שהיה כך היה. כדרכה בקודש, שקדה אמא טניה על ההכנות, הבישולים, הסידורים והמתנות כבר משעות הבוקר המוקדמות, בעוד שי, אריאל ואביב טיילו להנאתם בין חדר המשחקים לסלון. מששקע גיבור האירוע בשנת טרום חגיגות יום הולדתו על מנת לאגור כוחות (אם שכחתם, עוד לפני אגירתם הם בלתי נגמרים), הצטרפו הבנות לאבא כדי לאסוף את ספתוש ממשכנה בתל אביב.
לאחר נסיעה רוויית צחוקים בשילוב פקקים, שכללה את שאלת המחץ השבועית מבית היוצר של לולו: "אבא, מה מפעיל את הגלגלים של האוטו?", הוכרז רשמית על פתיחת החגיגות. ומי לא היה שם? ספתוש רבתוש עדנה, תקן קבוע של אורחת הכבוד, הידועה גם כאחראית הבלעדית לפינוקי נינים ללא הגבלה, סבא נחום וסבתא בריט, סבא יעקב, הדודים נדב, ניצן ויקי, עירית, מנחם ושרון, הבונוס בדמות סופר דודה נועה, בני הדודים דניאל ורני וכמובן בן הדוד זוהר, שחגג גם הוא רק לפני שבועיים יום הולדת שנתיים. אליהם הצטרפו החברות הטובות עמית ויובל יחד עם אמא איילת – ללא ספק רשימה מכובדת עבור אירוע שני לילד ששובר מדי יום שיא בזמן מינימום של הטענת הבטרייה האישית ואינו יודע עייפות מהי.
השמחה הייתה גדולה עם כובעי יום הולדת צבעוניים מבית היוצר של מיקי מאוס, בלונים שזכו ליחס מיוחד מבני הדודים החוגגים, וכמובן, כמיטב המסורת – שולחן עמוס במטעמיה של טניה להתפאר. הילדים (והמבוגרים) אכלו הכל בתיאבון רב לפני שהתפנו להמשך פארק השעשועים המאולתר בגינה, שם חנכו את שלל המתנות שקיבלו. רגע שיא נוסף נרשם כשדודה עירית, שפית מדופלמת ששמה הולך לפניה, הפציצה כהרגלה עם שתי עוגות מטריפות – האחת שוקולד והשנייה פירות – עם דיוקנאותיהם של חתני השמחה. ללקק את האצבעות, תרתי משמע.
הניצוץ בעיניו של אביב, חמוש במכופתרת צבעונית וחיוך תמידי מרוח על פרצופו, היה שווה כל רגע. הוא התרוצץ ונהנה כל כך, לשמחת משפחתו ואוהביו. הבעיה היחידה היא, שהוא ממשיך לעשות בדיוק את אותו הדבר גם עכשיו, נכון לכתיבת שורות אלה, כשגם אחרוני הנוכחים כבר הגיעו למעוז חפצם בירושלים ומעלה אדומים. בואו נקווה שבכל זאת יגיעו תכף כמה רגעי שינה מתוקים, כדי שנוכל לאחל ליל מנוחה גם לבעלי הבית, ולא רק לאורחים…
