שי הרגישה לא טוב והודיעה שמחר היא נשארת בבית. זה לא קורה הרבה, אז זרמנו. אריאל הבהירה שממש לא בא לה ללכת לגן אם אחותה לא הולכת לבית הספר. כאן כבר התחילו התלבטויות, כי זה לא לעניין. ואביב, שאיתנו בבית, פשוט צחק מכל הסיטואציה, אז הבנו שהוא ניטרלי. בבוקר (באופן לא מפתיע) שי קמה מחויכת
כמה פעמים שמעתם את צמד המילים 'שיעורי התפתחות'? כולנו בעד, נכון? השאלה רק ממתי. שיעורי ההתפתחות הנפלאים במתחם שרונים היו בשבילי אבן דרך משמעותית, לא רק בסוגיית היחסים בין אבא טרי לבתו הבכורה, אלא גם איך הוא נתפס על ידי הסביבה, שמורכבת, ובכן, כולה מאימהות. הלו"ז צפוף: ראשון, שלישי וחמישי, בכל אחד מהם שני שיעורים:
"בוא יחד לחדר שלי, אבא", נכין יחד בובת אצבע". שי, עוד לא בת 6 וחצי אבל כריזמה של אישה בוגרת, מסרבת לקבל "לא" כתשובה. היא מתיישבת בכיסא העבודה השחור הגבוה ומסמנת לי באצבעה להתיישב מולה, על הכיסא הלבן, הנמוך יותר. עיניה צוחקות וחיוך רחב על פניה. "אל תדאג, זה קל מאוד. זה הכישרון שלי, אבא,
צמד המילים "כניסה לבידוד" השתרש כאן בחודשים האחרונים כמאיים לא פחות מהקורונה. מחוסר תקשורת שהופך בן רגע בני זוג לפקעת עצמים וממשיך בריבים בווליום גבוה, בנוכחות הילדים כי אין ברירה, ועד עילה לגירושים. לאיזון, אגב, מומלץ לרפרש בתדירות גבוהה בדף הפייסבוק האטרקטיבי "אבא פגום". אם כבר למות, אז מצחוק. כך או אחרת, אנחנו החלטנו לנסות
בוקר "שגרתי" ביולי-אוגוסט. שלושה ילדים, שבמקרה הסופר-אופטימי מצפים ליחס חם ואוהב החל מהשעה 9:00 בבוקר (לרוב הרבה לפני), כשלמשוואה יש להוסיף כמובן את אילוצי הקורונה – רוב האטרקציות סגורות פלוס מסיכה שמפריעה עוד יותר לאוויר (המאוד נחוץ ברגעי משבר) לעבור בצורה סדירה לריאותיו של אבא. מה עושים? מתגלגלים בשמחה וששון לקניון האושילנד. איך? שאלה טובה.
אני רוצה לספר לכם על עלילות זהבית ופזית. לא לא, בעצם אלה בכלל כוח פיג'יי, או אולי גליטרפורס, חבורת החד-קרן המגניבות שמצילות את העולם? בואו נתפשר על המיניונים או מאווי ומואנה, תלוי לאיזה ז'אנר אתם יותר מתחברים. ומה משותף לכולם? עזבו אתכם רגע מקלישאת הטלוויזיה, לכולם יש שמפו/מרכך/שניהם על שמם! מה שמוביל אותנו לחדוות היצירה
אף פעם לא טרחתי לבדוק את התרגום המדויק של הביטוי OCD, אני סגור רק על האובססיב והעניין הזה עם הפעולה שחוזרת על עצמה. אצלי היא בהחלט חוזרת, בכל זמן, כל הזמן. ביומיום אני כמעט לא מייחס לזה חשיבות, אבל בלילה, כשאני מריץ בראש סדר פעולות, אני יוצא מנקודת הנחה שגם פסיכופתים לא מעידים על עצמם
שאלת מיליון הדולר שהרבה אבות פעילים שואלים את עצמם (טוב, נו, בעיקר המון אימהות) היא איך לעזאזל מעבירים את הזמן בין השעות 17:00 – איסוף מהצהרונים בגנים ובבתי הספר, ל-19:00 – עת מתחיל להחשיך ואפשר להתחיל לטפטף במינון סביר לקטנטנים תכנית לביצוע מידי שכוללת מקלחות זריזות, ארוחת ערב ובסופה קרן אור בדמות מסע שכנועים בדרך