גילוי נאות: במונחים של משפחת בוקר, שתי שבתות רצופות ללא בילוי משמעותי עם הילדים הן די והותר. כעת הגיע הזמן לצ'פר, ובהרכב מלא – למרות שאמא טניה עבדה שישי לילה ונאלצה להסתפק בשינה בת שעה וחצי בלבד. הרי אין סיכוי שתאכזב את הילדים – עניין של סדרי עדיפויות ודרך חיים.
הבוקר החל בביקור בשביל התפוזים – אטרקציה מגוונת ומהנה, שעד מהרה התברר כי כמונו חושב גם עם ישראל, שמילא את המתחם בהמוניו. כבר בכניסה התברר כי התפוזים הם רק תירוץ. אומגות, רכבי בימבה בשלל גדלים, צורות וצבעים, קיאקים, מיני-גולף ושלל אתגרים מקפיצים נתנו מענה לכל הילדים בכל הגילאים.
לאחר ששי כיכבה על האומגה (תור של שעה תמורת הנאה בת דקה שלמה) ואילו אריאל ואביב הפגינו ביצועים עם מחבטי גולף אישיים, עברו הבנות לרכיבה על מיני אופנועים בעוד אביב נהנה מנסיעה רגועה קצת יותר על ברכיה של אמא. לאבא, אגב, לא נותר ילד לצרף לרכב במסלול הקצרצר התחום בצמיגים, ועל כן נאלץ לוותר על התענוג. מתבגרים, תרתי.
כאן עברו אריאל ואמא לקיאקים, כשילדת הסופר סנדוויץ' לא רק נהנתה מהחוויה, אלא גם נקרעה מצחוק כששותפתה לשייט נרטבה מכף רגל ועד ראש. במקביל, שי הבוגרת התנדבה לרוץ אחרי אביב הפעוט במתחם המיני-בימבות. זה יכול היה להיות קל יחסית, אלמלא השובב מיצה כל רכב אחרי נסיעה שנעה בין 10-15 שניות. בכל פרק זמן כזה נדרש מאחותו לגלות מהירות ומיומנות, על מנת לחטוף עבורו את הבינבה הבאה בין המוני הזאטוטים, וחוזר חלילה. מבצע מורכב שלא היה מבייש פעילות מבצעית בסיירת.
ואחרי כל הטוב הזה, הגיעה העת לקטיף התפוזים. לא ברור אם המוני בית ישראל לא השאירו זכר לבשלים שבהם, אבל הדקות הראשונות גילו שמדובר בכלל, ובכן, בקלמנטינות. המשמעות עבורי: פחות איסופים, הרבה יותר טעים. בהמשך התמלא השק שרכשנו מבעוד מועד, מה גם שאריאל הבטיחה שלל נאה בגוונים של כתום לחבריה בגן עומר, ובאופן אישי הוריה מסרבים בתוקף לאכזב את הצוות המושלם בו.
כל בר דעת היה מקפל את הפקלאות בסיום יום מתיש מסוג כזה תוך סינון הסלוגן המעודד "עייפים אך מרוצים", אבל אצלנו בית המשוגעים הנייד סגר רק שליש פעילות. התחנה הבאה: מתחם אלון עין שמר פלוס ארוחת צהריים מושקעת בקפה לנדוור, ובסיום כמובן (ככה זה כשהילדים יודעים שאבא לא יכול לסרב) – מסיבת Rebar ממנגו ופסיפלורה לאבא ועד חמאת בוטנים ליורשים.
נגמר? כמעט. זמן מצוין להדרים בחזרה לכיוון הסינמה סיטי בגלילות, ולתפוס כרטיסים ל"קרקס של טורו" המתאר את עלילותיה של התרנגולת המקסימה בעלת השם הבלתי אפשרי, "טורולקה". בדרך גם הספקנו לעשות בדיקות מהירות לבנות (מובן שאיש לא בדק את תוצאותיהן בכניסה) וגילינו לשמחתנו שאביב בשל לצפות בסרט באורח מלא בקולנוע גם במצב סופר ערני, הוא פשוט זקוק לזמן ריצה ואיסוף חפצים (של אחרים) בין השורות. הגיוני בסך הכל.
רק בסמוך לשעה 19:30, כשהשבת כבר יצאה והחושך ירד, הרשינו לעצמנו להיכנס לאוטו בפעם האחרונה ולחתום בסלוגן משודרג, ספק מרגיע: "עייפים ורצוצים". אגב, בלי לעשות ספוילרים, הלהיט "מה הטילה טורולקה?" כבר נותן אותותיו וכבש את מצעד הפזמונים הביתי בזמן שכולם מתארגנים למסגרות.
