קרנבל אצל ספתוש

זוכרים שסיפרו לנו בסגר הראשון עד כמה חשוב לשמור מרחק מאוכלוסיית הגיל השלישי, אסרו בתכלית האיסור לפגוש בהורים ותיבלו בפייק ניוז על אחריותם לעלייה במקדם ההדבקה? שני סגרים וכמעט שנה קדימה מוכרים את אותו הסיפור, רק הפוך: עכשיו למבוגרים מותר לטייל ברחבי ישראל, אבל טרם נמצא האמיץ שיעז להורות על פתיחת הגנים. אמינות היא שם המשחק, במציאות בה מונעים מילדינו משחקים.

לכן החלטנו היום לעשות מעשה – בהתאם להנחיות אלא מה – ולנצל את "סוף הסגר" לביקור מרגש אצל סבתא רבתא עדנה, שבחסות השקר התורן מתנת קבינט הקורונה, נמנע ממנה לראות את ניניה למעלה מחודש תמים. הדרך לתל אביב מעולם לא הייתה ארוכה כל כך, וכבר בחנייה נרשמה עלייה חדה במפלס ההתרגשות.

רגע המפגש ייחרת בלבי לעד. שי ואריאל התנפלו עליה בנשיקות וחיבוקים, ואילו אביב חייך את חיוכו הקסום עטור הגומות והסתער – על הבית. בזמן שספתוש הסופר פעלתנית לקחה את הנינות לסחוט ידנית מיץ תפוזים והפשירה עבורן נתחי סלמון מובחרים לארוחת צהריים, ניסה בן הזקונים את כוחו בהטלת קלמנטינות למרחק, קיים ניסוי מדעי בו שתל את שתי ידיו עמוק בעציץ ובדק את אפקט פריחת האצבעות, פירק לגורמים ארון מטבח תוך שילוב ייחודי בין כוסות חד פעמיות וקריעה לגזרים של סקוצ'ים המיועדים לשטיפת כלים, וכדי להוכיח שעניין הכלים בראש מעייניו – שבר שיא אישי ישן בכמות הפעמים בה ניתן לפתוח ולסגור ברצף את המדיח תוך סיכון ממשי לתכולתו.

אם זה נשמע לכם הרבה, זה פשוט כי אינכם מודעים לאטרקציות הנוספות בבית, כמו גם לסיבולת לב-ריאה של פעוט בן שנה וחצי שבדרך כלל ישן בשעה הזו שנת ישרים. אז ככה: ספתוש התפנתה למשחק רביעיות עם נינותיה, ולא סתם רביעיות, אלא עם הדמויות האהובות של רחוב סומסום, מה שנתן את האות עבור אביב להמשיך לחדר העבודה שלה ולחזור עם כמה אלבומי תמונות בלתי מנוילנים, שעד מהרה איבדו זכר לצורתם המקורית. ברגע אמנותי, הוא גם חמד לקשט את אותם אלבומים עבי כרס בטושים צבעוניים שמצא במגירה השנייה, אבל ברגע ערני סיכלתי את כוונתו.

כוונה שדווקא לא סיכלתי התרחשה כמה מטרים משם בחדר השינה (שלוש שניות במונחי ריצת-אביב). בקבוק מים שהוצב על השידה לא התכונן לביקור ובוודאי שלא לייצר הסקרנות, ונשאר ריק כשאת תוכנו ספגו (תרתי משמע) טאבלט חדש, מספר מטענים לסלולרי שספק רב עם שרדו ושלושה ירחונים שהלכו לעולמם בטרם (כתב) עת. "זה לא ילד, זה כספית!", קראה ספתוש בהתלהבות.

מתי בכל זאת הושגה הפסקת אש? בארוחה כמובן, שחייבה את התכשיט לכמה דקות על כיסא האוכל. ספתוש, הידועה גם כמאכילה הלאומית, פיטמה אותו בכמויות מסחריות של סלמון ופירה, ומדי כמה דקות שילבה עוד קריאה עתיקה ואהובה עליה: בלי עין הרע! לפני ששבע, הספיק לקשט את הרצפה בשאריות מכל טוב. ההסברים על כך שכלבו האהוב צ'יקו לא גר כאן ולא יוכל לנקות, נפלו על אוזניים ערלות.

כשהגיעה שעת השי"ן, אף אחד לא ממש שש ללכת הביתה. לראות אישה שכבר חצתה את גיל 85 פורחת עם שלושה נינים ומשחקת איתם כאילו היא לפחות 50 שנה פחות, היה שווה את הכל. "אני קצת עייפה", אמרה ספתוש בחיוך שעה שליוותה אותנו לדלת. "אל תשכחו לבוא שוב ביום שישי". מקדם ההדבקה של הנשיקות על הלחיים מעולם לא היה גבוה יותר.