איך צולחים את השילוב ההיסטרי של גלידה והשייקים הסופר-טעימים של Rebar? אין ספק שמדובר באתגר מורכב מבחינה קולינרית בכל הנוגע לסוכרים וכאבי בטן, אבל מעבר לכך – נסו להוסיף למשוואה לא פחות מארבעה ילדים!
נשמע דמיוני, לא בבית ספרנו. ומעשה שהיה, כך היה: בשבת האחרונה, שעות ספורות לאחר שסופר-אמא יצאה כדי להביא לחם הביתה (או בז'רגון בוקר – משמרת בבית החולים), ובזמן שבני הבית תכננו להתפנק מול סרט בסלון, הגיעה הצעה שאי אפשר לסרב לה מהאח היקר ישראל פנקס, שלא יכול היה בלי קצת קילומטראז' לנשמה. וכל המרבה להפגיש את החברות הטובות שי ושקד, הרי זה משובח.
התוצאה: שתי מכוניות שיצאו תוך דקות לגלידה גולדה במתחם ג'י בכפר סבא. "תראי איך ישראל מצליח להוציא אותי מהבית לבילוי עם הילדים בכל פעם מחדש", אמרתי לבכורתי בשמחה. "ברור אבא", ענתה שי בלי להתבלבל ומיהרה להמיס אותי בפעם המי יודע כמה עם לבה הרחב ורגישותה כי רבה: "כמו שישראל בשבילך אח, שקד בשבילי היא אחות".
החנות הצפופה והעמוסה הייתה רק עוד אתגר בשרשרת עבור אביב ושתי מטפלותיו העיקריות והמסורות אריאל ושקד. הראשונה בחרה עבורו כדור גלידה וניל, ואילו השנייה מיהרה להוביל אותו לשולחן למטרות זלילה בלוקיישן אחד. עוד כמה כדורים לאבות ולילדים, והחגיגה הייתה גדולה כמעט כמו ריכוז הסוכר.
אלא שאם חשבתם שהאירוע מיצה את עצמו מבחינת הילדודס, כנראה לא מכיר את הנפשות הפועלות. התכנון המקורי היה ללכת לסרט – אנוכי וארבעת הילדים מינוס ישראל שהתחייב לנסיעה קודמת. צהלות השמחה נשמעו היטב גם במסעדת זוזוברה בקצה המתחם, אך נגדעו באחת כשהמוכרת בעלת סבר פנים לא נעים הרימה את עיניה מהנייד בו הייתה שקועה והפטירה: "אין סרטים לילדים בשעה כזו". רק 6 וחצי בערב, אך התברר לדאבוננו שכפר סבא היא עדיין לא תל אביב.
עוד לפני שהספיקו להגיד "אכ-ז-בה", נמצאה חלופה בדמות סיבוב בקניון הסמוך. למי יש כוח? למי שחרטו על דגלם להיות אבות מעורבים, כמובן. החנויות סגורות? חיסכון זמני. הבנות רצו אחרי אביב במרחבים שהיו כמעט ריקים מאדם, צרחו, רקדו והתגלגלו מצחוק בו זמנית.
בהמשך הם גם זיהו את מכונות הסחיטה הידועות לשמצה, ממכוניות מוזיקליות ועד האופציה הלא ריאלית (אם כי אצל אריאל היא ריאלית בהחלט!) לדוג ממתקים. הגזלנים שהגו את אותן מכונות הבינו שכבר לא קול להסתובב עם מזומן, ופתחו את האפשרות לתשלום באשראי. כמה נפלא!
ישראל חתך לעוד קצת קילומטראז' בדמות איסופים מהפנינג צופים, ואילו לעבדכם הנאמן נותרה הברירה הטבעית, או כמו ששי מכנה אותה באריכות: "אבא שלי לעולם לא יכול לסרב ל-Rebar. שיטת החלוקה קבעה דאבל ריג'וי (שוקולד מתקתק) לאביב ואריאל במנת ילדים, דאבל ריפיים (תות, חמוציות ואוכמניות) שהוכתר כחמוץ מדי עבור שי ושקד, וכמובן מנת הדגל קרמי פינאט באטר עבור מי שהסכים לקרקס רב המשתתפים הזה – או בקיצור: אבא-ארבע!
נסיעה מצחיקה הביתה הייתה אמורה להוות את אקורד הסיום לערב מתוק במיוחד, אבל כמי שהעביר בירושה לילדיו את חוסר היכולת למצות, המסיבה התארכה והמשיכה לחדר המשחקים בבית בוקר, אבל מטעמי צנעת הפרט וסירוב מוחלט לחשוף את שעות השינה המקוריות של ילדיי – זה כבר נושא לפוסט אחר.
