סימפוניה משפחתית-חברתית התרחשה בסוף השבוע האחרון, עם הטיול השנתי של אחיות כללית לבירה הצרפתית. כמיטב המסורת ארזה אמא טניה את שתי החברות-אחיות, שהן גם "אחיות" ברמת המשפחה – שרי ולימור, והטריו התעופף לסופ"ש חלומי בפריז פלוס פוסט תלת-דרכוני במאמאצחיק.
ובינתיים בבית בוקר לא מורידים את הראש, מפרגנים מכל הלב לאמא ולצד הגעגועים, יוצאים – כדברי "ילדים סורגים" – בתופים ובמחולות. אז ככה: יום חמישי התחיל בהילוך ראשון עם ערב סולידי שכלל פיצה משפחתית פלוס סרט לארבעה ילדים, שלישייה פרטית ומור, חברתה של שי, אבל היה זה רק הקדימון לקראת המרתון של בוקר שישי: פיזורים מוקדמים של אביב, שהגיע לראשונה בהיסטוריה המשפחתית ראשון לגן (רון הגננת עד עכשיו בהלם) ואריאל, שבגנה התארחה זמרת אופרה ישראלית, לא פחות, וכל זה כדי להספיק להתייצב ב-8:00 בפעילות ייחודית של הורה וילד עם שושו העונה לסלוגן המפוצץ: לאכול בריא, לנשום ולנוע.
בכניסה לחדר האמנות התבקשנו לחלוץ נעליים, וההמשך כלל מגוון פעילויות מרגשות – משרשרת לב שהוענקה לילדים ועליה מילים טובות שנבחרו עבורם – בחרתי עבור שי שני סממנים בולטים שלה – חיוך וחוש הומור, עבור במדיטציה משותפת ותרגול נשימות, ועד הכנה של מלפפונים בצנצנת עם מים ומלח בלבד – מה שאתם שומעים. בשיחת הסיכום זיהיתי לפתע תקווה מנצנצת בתחום החינוך, מהיותר מושמצים במדינה.
באופן מפתיע, קיבלה השלישייה הלוהטת החלטה אמיצה לאפשר לאבא מנוחת צהריים, ובהמשך אפילו אפשרו לו לצרוך קצת טראש מקומי המוכר יותר כליגה הלאומית בכדורגל יחד עם דוד אלמוג. מכאן יצאנו לארוחת ערב משותפת עם ספתוש רבתוש, שכהרגלה זרחה למראה הנינים האהובים, רצה ושיחקה איתם, ושוב כהרגלה – פיטמה אותם להנאתה (ובעיקר להנאתם) ביותר מדי מתוקים.
שיחות הווידאו התכופות על קו פריז-צור יצחק לימדו שאמא עושה חיים משוגעים, אז אפשר להמשיך לתוכנית האמנותית של שבת. תחילה יצאה לולו ליום הולדת של חברה מהגן, בסיוען של החברה המקסימה ליאור ואמה כנרת, שאספו וליוו כדי שלא תפספס את ההפנינג כשאבא בעמדת השמירה בבית.
כאן העלנו הילוך פעם נוספת ושמנו פעמינו למתחם ג'י בכפר סבא בשיתוף החברים הקרובים משבט דובין – דניאל, אורן, אלה ודותן, המוכר הרבה יותר כדודו. היעד: באולינג קבוצתי. ההמולה התמידית בחנייה רימזה על הטרפת סביב המסלולים, תוך הבטחה נפלאה שיש מצב שיתפנה אחד מהם תוך שעה-שעה וחצי. אבל שוב, אל ייאוש. תמיד אפשר להטעין כרטיס (בחזקת 5) במשחקיה הצמודה, ולהתפלל שיחזיק מספיק זמן עד המועד הנקוב.
זה כמובן לא קרה, אבל כאן התייצבה אלילת המזל לצדנו, ובדיוק כשעמדנו להצטרף למצעד המיואשים, התברר שמספיק משפחות התייאשו לפנינו – אפשר לשחק! אחרי פתיחה חזקה של דניאל, ששיחקה אותה כמי שלא זרקה כדור באולינג כבר עשור, מי שהפגינו ביצועים משובחים היו בעיקר היורשים – כולל סטרייק ענק של לולו, ספייר של שי ושרשרת ביצועים מרשימה במיוחד של אלה, שהוכתרה אחר כבוד כמנצחת.
כלקח מפעמים קודמות ומחשש לשלמותו, התביית אביב יותר על הטלפון ופחות על המכונה שמחזירה את הכדורים הכבדים, אבל לזכותו ייאמר שבפעמיים שהתבקש לסייע לאחיותיו – השלים ספייר.
נגמר? נדמה לכם. לא מקפלים לפני סעודת מלכים על שולחן עגול בג'פניקה, עם סושי ונודלס כיד המלך, לצד מנות ילדים משביעות לקטנטנים, שנהנו מכל רגע. ומה עם האופציה לחזור הביתה ולנצל את האנרגיות שעפו באוויר לטובת השכבה מוקדמת לישון? אביב אמנם עדיין לא יודע לקרוא, אבל התגלגל מצחוק רק מעצם המחשבה.
במקום זה הערב נסגר בבילוי משפחתי במחיצת סבא נחום, ששיחק עם לולו ב'איה פלוטו', סבתא בריט, שהכינה עם שושו פנקייקים מעוררי תיאבון לארוחת ערב, ודוד נדב, שחוגג רגילה לראשונה בחייו והצית את הדמיון עם שלל סיפורים על מעלליו בשריון. רק אחרי כל אלה – ואופן סמלי, בדיוק כשאמא עלתה על המטוס בדרכה הביתה – הגיע זמן לישון – בידיעה שאוטוטו שלל המתנות ינגנו כינור ראשון.
