fbpx

חלומות על פורים בלי מסכות

אם יש דבר אחד שפיללנו לו בתוך הסאגה הבלתי נסבלת והבלתי נגמרת של פתיחת וסגירת מערכת החינוך, הייתה שיאפשרו לילדינו לחגוג את פורים במסגרות. בשמי ובשם ההורים שמחכים כל השנה למסיבת התחפושות של המבוגרים ומשריינים מראש בייביסיטר בהתאם, ובכן, הניהול המדהים של משבר הקורונה לא השאיר יותר מדי מקום לאופטימיות. במילים אחרות – מי שרוצה לחגוג וגם יש לו תעודת זהות וחשבון בנק, צפוי לקנס כבד בגין מעילה בעוד פקודה מיליטנטית שאושרה מתוך שינה במשאל טלפוני (טלפונים שוודאי כבר מעלים אבק) מטעם הגוף שלאיש אין מושג מה טיבו ומעז להתקרא בשם הנעלה "קבינט".

במצב עניינים שכזה, כאמור, את השמחה, האופטימיות והחיוכים ניתן היה לשאוב מהיקרים לנו מכל. בחירת התחפושות בשיתוף הילדים, אם בהזמנתן באינטרנט תוך תקווה שיגיעו בזמן ואם בחטיפתן בחלון ההזדמנויות בו הסכימו לפתוח את החנויות. לאחר לבטים רבים ואיחור אופנתי של "אלי אקספרס", התקבלה החלטה: שי ואריאל נמרות מפונפנות, בעוד אביב יתחפש לראשונה בחייו לכלבלב מאוהב.

עכשיו בואו ניתן את הכבוד הראוי לאיפור, או נכון יותר למאפרת. דודה לילוש, שהיומן שלה מוצף בשלל אירועים ואיפורים ללא קשר לפורים, פינתה אותו לטובת בוקר של כיף עם האחיינים: נקודות, לבבות, שפמים, גבות, שפתונים ובעיקר המון המון שמחת חיים רגע לפני בית הספר והגנים. ואם בגנים עסקינן, זמן מצוין לגלות את היתרונות באבא-גנן. כשהילדים בני 4, חלקם פחות, אפשר לרקוד ולקפוץ בקרבתם (ואפילו, רחמנא לצלן – לחבק!) מבלי להפר הנחיות. ואפילו תחפושת לכל הצוות מתנת הגננת – מדבקות צהובות דמויות אימוג'י מאושר על הבטן והגב פלוס כתר נייר עם הדפסים מחויכים תואמים. אגב, על הכתר נמצא מקום גם ללוגו של הזום, כדי שבכל זאת לא נשכח היכן אנו נמצאים. על הפנים, כמו תמיד ומי יודע עד מתי, בלטו חברותינו הטובות – המסכות. מי האמין שהפזמון הקליט "היש צוהלת ושמחה?" יהפוך לנחלת הכלל בכל ימות השנה.

וכמשפחה שלא יודעת (ולא רוצה) למצות כל חגיגה פוטנציאלית, נשמר קינוח מיוחד ליום שאחרי. צילומי משפחה מחופשת בסטודיו של צלמת העל שני קיטלרו. אותה דודה, שחתומה על השידוך המוצלח, נטלה שוב את המושכות בחלק האמנותי והעניקה גרסה נוספת לאיפור פאר על קו התפר כלב-חתול-נמר. בין לבין נהנו כולם בפינת ההמתנה – מקפה טוב, עבור בצעצועים ועד שלל צבעים ודפי יצירה. עם קבלת התוצרים הנפלאים, חתמנו סופית: פורים ניצח את הסגרים.

 

 

 

תגובה אחת על הפוסט “חלומות על פורים בלי מסכות

  1. נחום בוקר אומר:

    סבא- אבא גאה בנכדיו ובבנו אור הגנן המתאר בשפתו הקולחת את מלאכת המחשבת של דודה לילוש וחברתה הצלמת.מי יתן ונחזור לימים כתיקונם ונחזיר המסכות לנדנן ונשלוף אותן רק אחת לשנה בפורים ללא סגרים במעטה של בחירות אין סופיות.חמישיות כבר אמרנו? חלילה וחס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את חווית הגלישה שלך. על ידי גלישה באתר זה אתה מסכים לשימוש שלנו בעוגיות.
דילוג לתוכן