fbpx

חוויות ייחודיות מיום הורים מקוון

יש משהו נורא מלחיץ ביום הורים. אתה מרגיש בפנים שאתה הולך לגלות את הפער מה שאתה חושב, שלא לומר בטוח, על היקרים לך מכל, לעומת איך שמעריכה אותם אשת מקצוע, הידועה גם בשמה עתיק היומין: "המורה". הרבה מים עברו בנהר מאז ימי ההורים שלי בניינטיז, אז הכל התחיל ונגמר בציונים ומספרים, וכשכבר רצינו לנסות לגרד איזושהי הערכה מילולית, היא תמיד סבבה סביב אי מימוש הפוטנציאל שלי.

בחסות החזרה המדומה לשגרה, נערך השבוע יום ההורים בזום. שי ואני התייצבנו מול המסך בשעה היעודה והמתנו לתורנו. נעים היה לגלות את היצירתיות של המורה, שציידה את בכורתי בדף צבעוני מקושט בעצים, בלונים וקשת בענן, שריכך את הכותרת המאיימת לכאורה: "סיכום מחצית ב' ".

בדף התבקשה שי לדרג מ-1-5 את הערכתה העצמית על פי פרמטרים – מהיותה חברה טובה ואהבתה ללימודים, עבור בהשתתפות והכנת שיעורי בית, וכלה בהקפדה על קריאה יומיומית וידיעה בחיבור וחיסור במאונך בתחום ה-100. הבטתי בשי, בדף ואז שוב באוצר שהפכה אותי לאב לראשונה, וליבי התמלא גאווה עוד בטרם פצתה המורה פה. נעים היה לראות שהיא מעריכה את עצמה במקסימום ברוב הפרמטרים, אך לא מתביישת גם להציג חשיבה ביקורתית ולצבוע בהתאמה את המקומות הטעונים שיפור.

הלב התרחב עוד יותר כשעברנו לדבר המחנכת, שפתחה בהיותה של שי חברה טובה עם המון חברות, ומשם עברה לביטויים ממיסים ומרגשים (מודה, גם בכתה ב' אני מתרגש כשמחמיאים לה ברמות של בת מצווש) כמו "תלמידה מצטיינת", "רואים שאת סקרנית ואוהבת ללמוד" ו-"מוסיפה ותורמת לאווירה הטובה בכתה הן עבור הצוות והן עבור הילדים". בעוד אני מתאפק לא לדמוע בלייב ולצאת מביך, מיהרה המורה לבקש משי לקחת דברים בפרופורציות ולהיעלב פחות. "נו, טוב", סיננתי לעצמי. "היא בכל זאת הבת של אבא שלה".

בהמשך הגיעו עדכונים מקצועיים על שליטה במתמטיקה (לא ממני), לצד קריאה מדויקת (הכי ממני!), כתב יד קריא וברור וכמובן ההיי-לייט "היא כותבת יפה סיפורים!". מחד, משאת נפשו של כל אב-כותב, ומאידך תקווה שלמרות אותו כישרון שי תקל על עצמה בעתיד ותבחר במקצוע אחר, יציב הרבה יותר, שלא לומר קיים.

בעודי זורח ומלטף את ראשה ברוך, החריקות בזום ומשפטיה הקטועים של המורה החזירו אותי להווה. רגע לפני שנפרדים, או במינוח מדויק יותר – מתנתקים, נותרה עוד רובריקה אחת בדף הצבעוני של ההערכה העצמית. המורה חייכה והציעה לשי ולי למלא אותה יחד בשיתוף פעולה. לצד איור של חמישה עפרונות צבעוניים, נכתב ברובריקה באדום בוהק: "מגיע לי צל"ש על…". לאחר שהסברתי לשי את משמעות הביטוי הלקוח מעולמות הצבא, הסכמנו שנינו על צל"ש כפול – על היותה חברה טובה ותלמידה מצטיינת, בסדר הזה. במחשבה שנייה, דווקא נורא נחמד כל העניין הזה של יום הורים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את חווית הגלישה שלך. על ידי גלישה באתר זה אתה מסכים לשימוש שלנו בעוגיות.
דילוג לתוכן