אם להודות על האמת, הסיכוי להגיע לערב החג נטולי בידוד היה קלוש עד אפסי ונועד מראש לכישלון. תנאי הפתיחה – שלושה ילדים בשלוש מסגרות שונות, פלוס שני הורים שלא מאמינים בלהשאיר את הילדים בבית ו"לשמור" אותם לחג – לא היו לטובתנו.
אז גן עומר נכנס לבידוד ואיתו שלושת האוצרות המובחרים שלנו, אבל כדרכנו בקודש, הבאסה הראשונית פינתה עד מהרה את מקומה לעוד אתגר בשרשרת: לעשות מהלימון לימונדה בערב ראש השנה – אם תרצו צור יצחק על תקן ירושלים. ומי כמו טניה שלי יודעת היטב את המלאכה, וחיש קל התארגנה על מצרכים שיהפכו בהמשך למטעמים, פלוס מתנות מושקעות שיאירו לילדינו את החג באור יקרות.
נכון, שלוש שעות בפקק מציק באצטדיון המושבה עבור הזכות המפוקפקת לדחוף מטוש לאף לא ממש נעימות בלשון המעטה, אבל בין לבין האוטו הפך לפיקניק נייד ולבוקרים הייתה אורה ושמחה (למרות שמדובר בכלל בחג אחר).
ומה עם הערב הגדול? כבד קצוץ עם ריבת בצל, עוף בגריל, מבחר סלטים וגיבוי של קציצות פרסה עד הבית מתנת החבר היקר ישראל הובילו לערב קולינרי בו כולם ליקקו את האצבעות, אולי מלבד צ'יקו שליקק בהנאה את השאריות. והיו גם קידוש וברכות על הסימנים, והכי מתוק היה שלולו חשבה שמדובר בשפת הסימנים ועשתה לכולנו קורס מזורז שלמדה בגן.
מכאן עברנו למתנות – מסוק גדל ממדים ומרעיש במיוחד שאביב לא נפרד ממנו עד עכשיו, ערכה להכנת צמידים שהבליטה עוד יותר את יכולותיה האמנותיות של שי, והשוס הגדול – "הצילו את הכריש" – משחק מצחיק למדי שאריאל חשבה תחילה שמיועד לבנים בלבד, אך עד מהרה צחקה בקול לצד הניסיונות לדוג דגים מבלי שכריש ענק יזנק מפוזיציית הקיפול שלו ויבלע את המתחכמים. אגב, על מצעד התמונות המתארך במשפחה שלא יודעת לצלם את עצמה חבל להרחיב – התמונות מדברות בעד עצמן.
חוץ מזה היה גם טורניר "המטמון", עוד הברקה של אמא שנקנתה באילת. לסקרנים נספר כי מדובר במשחק המשלב קוביות עטורות בבננות, בקבוקים, חביות ומשאיות, מטבעות זהב וגולגלות עבור המפסידים. תוסיפו לזה קינוח מדהים וטעים בדמות עוגת תפוחים, לצד השכבות מאתגרות באישון ליל (מטעמי תדמית לא נפרט כאן שעות מדויקות) ולסיום ניסיונות לבינג' זוגי מאוחר של "ניו אמסטרדם" עונה 3 (שרדנו פרק ורבע, כבוד!) – ותבינו למה תחילת השנה של משפחת בוקר הייתה Very Good חרף מגבלות הבידוד.
מגמת העידוד נמשכה גם ביום שאחרי, עם הפנינג שכלל בריכה בגינה בליווי מנעד רחב של צרחות, המשחק החביב "סוס במים" ונסיעה ביחידים ובקבוצות ברחבי הבית על מגוון בינבות (כולל אטרקציית בינבה ג'וק). בהמשך, ילדת סופר סנדוויץ' למדה שכל תמונה עכשווית עם חיוך מאוזן לאוזן מיועדת למצגת בת המצווה שלה ("תעשו לי כמו של שי, אבא") וילד קטן סייע באהבה לאמו לטגן שניצלים ולא הבין את ההתלהבות הכללית מכך שבגיל שנתיים וצ'ופצ'יק הוא כבר יודע להגיד הכל (אבל הכל!) כולל צמד המילים הפופולרי בשילוב טון דורש: "עוד צ'יפס!!!".
כששי מתנדבת להרדים את מי שזכה כבר מזמן לכינוי "ילד טאליבן" ומפרגנת להוריה שנ"צ של קרוב לשעתיים – תודו שגם אקסטרה צ'יפס זה סבבה. שנה טובה.
