אף אחד לא הכין אותנו מראש לכך שצלם העל שחר שבת מגיע למסיבת הבריכה בשבת בביתם החדש והמטופח של בני הזוג והחברים הטובים בר ואבינועם ישראל. מצד שני, נדרשו משהו כמו שתי דקות וחצי כדי להתרשם שמדובר לא רק באיש מקצוע מוכשר, אלא בבחור עם לב זהב. עשרות פלאשים וחיוכים לאחר מכן כבר היה ברור שיש כאן כמות חומרים מרשימה לבלוג של טרום-סוכות.
אז ככה: בשבת האחרונה התארחנו בהרכב מלא בבית הכי שווה בצור יצחק, עם חבורה שווה עוד יותר שקיבץ באמנות בעל הבית עוד מימי היסודי, החטיבה והתיכון בפתח תקוה. תוכלו למצוא שם אדריכלים, מורה למחול ואפילו אוסטאופת! (כן, כן, יש דבר כזה – חפשו בעולמות הרפואה האלטרנטיבית בדגש על שרירים ועצמות).
מעבר לטייטלים המרשימים, מדובר כאמור פשוט באנשים טובים ומסבירי פנים – למבוגרים וילדים כאחד. שעה קלה לאחר מכן התברר שרובם ככולם גם ברמה קולינרית מובחרת, כשארוחת הצהריים כללה מבחר סלטים איכותיים – כולל שילוב מנצח של רימון ולבאנה – כולם מעשה ידיה של סבתא מרסל להתפאר (לא מכירים, אבל עד עכשיו מלקקים את האצבעות), פיצות עם שלל תוספות, פסטה בולונז, ירקות קלויים ומבחר מטעמים טבעוניים שחוסלו במהירות מפתיעה. קציצות הירק המנצחות של טניה שלי בהחלט היו בסביבה טובה.
הדובדבן שעל הקצפת היה כאמור המגה-פוטוגראפר שבת, שמפציץ גם בימי חול בתחום הלחימה המשולבת, ותיעד להנאתו את משפחת בוקר על שלל שגעונותיה – מחיבוקים משפחתיים ועד זינוקים מרשימים למים של שי ואריאל. בין לבין, אגב, הפגין שחר ביצוע ייחודי למזרקה אנושית שיכול להשתלב בקלות במופע סטנד-אפ ימי.
לגבי אביב, אל תטעו. האנרג'ייזר הפרטי שלנו לא הפסיק לטפס על שפת הבריכה ולקפוץ למים, לקפוץ ולטפס וחוזר חלילה, אבל כדי לתפוס באוויר את הדגיגון המקפץ הזה צריך סוללת צלמים שתעבוד 24/7 על אוטומט. מצד שני, אם לילד שלעולם אינו מתעייף נעצמו העיניים בשעות אחר הצהריים (אמנם למשהו כמו 20 דקות במצטבר, אבל עדיין מדובר בהישג כביר), אין ספק שמד ההנאה מבחינתו נסק לשמיים.
הילדים זרחו ועברו מן המים לזמן איכות בטרמפולינה, והחבורה העליזה בת שלושה דורות (לאחר שהוריה של בר הצטרפו לחגיגה) סגרה יום פינוק עם מגוון קינוחים איכותיים – מעוגת שוקולד טבעונית מטריפה ועד חבילה של גלידונית בטעם פיסטוק שלא השאירה אף פה אדיש.
בזמן שהרחבנו עוד קצת את מעגל החברים, המתווכת בר כבר החלה לשקוד על מפגש המשך. עד אז, שבנו הביתה מותשים אך מרוצים, ושמחנו על שזכינו לשחר של שבת. סף העייפות קבע בבירור – החלה הספירה לאחור לקראת המנוחה המיוחלת בכיפור.
