היו אלה ימי סוף אוגוסט, כשהודיעו חגיגית על פתיחת שנת הלימודים במועד המתוכנן, אבל לכולם היה ברור שמגדל הקלפים הזה צפוי לקרוס בקרוב ולהתפזר ברעש גדול בצורת סגרים ובידודים. כחובבי הרפתקאות החלטנו לאתגר את עצמנו בתקופה מאתגרת ממילא, ויצאנו ליומיים של קמפינג במתחם "בצל התל", הלא הוא ביבניאל. לא ידענו איך יגיב אביב למסיבת האוהלים, שמטבעם שונים בתכלית מהלול המפנק, אז ליתר ביטחון שריינו בלילה השני אוהל משפחתי רחב ממדים. ספוילר: לא היה בו צורך.
אבל בואו נתחיל מהתחלה – שם ניצב עם קול בס ובטוח בעלי המתחם נרי. כבר בחנייה הוא ממהר למקם את האוהלים באדיבות, מורה באצבעו על שורת המנגלים שתפרח עם רדת החשיכה ומציע עזרה לכל בעיה שלא תבוא. בינתיים, שי ואריאל גילו עד מהרה מבחר טרמפולינות, ערסלים ונדנדות לכל הגילאים. ואביב? הוא בחר בזחילת שטח למטרת אישור סופי ללוקיישן הנבחר.
לאחר שראינו כי טוב, לקחתי את שי לקניית שחיתות בתחנת הדלק הסמוכה. גם ככה ההוצאות ירדו בגלל הקורונה, אז למה לא להתפנק? מי יודע מתי נזכה בפעם הבאה למשהו שראוי להיקרא חופשה משפחתית. לאחר ארוחת הערב העשירה והסופר טעימה – ותודה לאמא טניה ודודה לילוש – זכינו שוב להתענג על המסוגלות החברתית הגבוהה שהקנינו לילדינו. אריאל ושי איתרו חברות חדשות באוהלים סמוכים, ועד מהרה שילבו טורניר "דאבל" אמוציונלי עם שילוב מוזיקלי של יוטיוב וטיקטוק. המבוגרים, מנגד, שקעו בשיחת "הורים" ערה על כוס יין ונהנו מרגעים קסומים של אור כוכבים ואנשים טובים – רחוק כל כך משגרת הקורונה המייגעת.
כל הטוב הזה אפילו זכה לשדרוג ביום המחרת, הרבה בזכות האומגה המרשימה במתחם. שי הוציאה כמויות של אנרגיה בריצת הלוך-חזור, ואילו אריאל זכתה לתמיכה של "סבא-נרי" שהרגיע בטרם גילתה לולו את נפלאות "הגלישה באוויר". בצהריים, הגיע הזמן לטבול במים. חוף "Green", אולם חתונות במקור שהוסב למתחם אקסקלוסיבי עם בר אקטיבי, היה הבחירה המושלמת. אביב אימץ את הכובע רחב השוליים של לילוש, ויחד עם אחיותיו "דפק פוזות" למצלמה. בכל זאת הופעת בכורה שלו בכנרת..
הטירוף נמשך, לא עוצרים לרגע. עם החזרה למתחם הגיעה האטרקציה המפתיעה, כשסבא נחום וסבתא בריט הגיעו ללילה (!) עם הילדים והנכדים. כן, כן, הם אפילו עצרו בדרך לקנות אוהל, ועם השקעה שכזו, האוהל הממוזג נשכח לטובת חוויה מגה-משפחתית עם מקבץ אוהלים שלא היה מבייש את אחרון המטיילים. בבוקר, לפני הקיפולים, מצאנו זמן לסיבוב בחוות החיות המקומית, שכללה פינת ליטוף של ארנבים וסוסי פוני ידידותיים. זמן מצוין להטמיע בבנות את תחביב הרכיבה של ההורים. בדרך גם זכינו בחולצה למזכרת, בכתום עז שדווקא לא עשה לנו חשק להתנתקות.
נגמר? כמעט. אי אפשר בלי קפיצה עם סבא וסבתא לפארק המים בחוף גיא. כמו כל ישראלי טוב, משעשע היה לראות שלט בוהק עם הנחיות התו הסגול – ומאחוריו כיצד כולם מקפידים על מסיכות ושמירת מרחק, בעיקר בבריכת הגלים.. אז הקורונה לא הולכת לשום מקום, אבל כשהילדים פורחים ונהנים, גוברת גם המוטיבציה להמשיך בשרשרת הטיולים. אגב, ל"סבא-נרי" הבטחנו לחזור לסוכות, הרבה לפני הסגר המי-יודע-כמה ששיבש את התכניות.. להתראות בשמחות.
