האסוציאציה הראשונה שעולה מהמילה ניתוח היא לחץ. תתבלו בבקשה את הנתון הזה יחד עם העובדה שמדובר בפעוט שטרם חגג 3, אך עבורו מדובר בניתוח שני במספר, ערבבו עם הערכות לפיהן יזדקק לשבוע מנוחה מינימום וכמובן קנחו באזהרת מסע לפיה הוא צפוי להתנגד נחרצות לכל העניין הטריוויאלי של הרדמה כללית.
בקיצור, משהו כמו שבוע לפני המועד טניה ואנוכי לא עצמנו עין, בעיקר אחרי שהבטנו מדי ערב בעיניים הענקיות, החייכניות והסקרניות של היקר לנו מכל, אביב, שרגע לפני עלייתו לגן עירייה חייב להיפטר מנזלת כרונית כתוצאה משקד שלישי ולשים כפתורים באוזניים.
לשמחתנו, טרום הניתוח היה בסדר גמור וסדר המנותחים חסך לו לילה בבית החולים. בבוקר יום חמישי האחרון השכמנו קום ושמנו פעמינו למקום עבודתה של אשתי שתחיה, בית החולים 'מאיר' בכפר סבא. מלבד שמה המלחיץ כשלעצמו של המחלקה – כירורגית ילדים, את פניו של אביבי קיבלו להקת חיות מנגנות שהתמקמו בסדר מופתי על הקירות – מג'ירפה המכה בתוף ובמצילתיים, עבור בפיל מחלל וכלבלב על סקסופון, ואפילו צפרדע מחויכת חמושה בשליש הייתה שם. לצד הציפורים המזמרות תווים על דלת וקירות חדר מספר 3, האווירה הייתה מרגיעה ונעימה במיוחד.
אבל זה כלום לעומת הצוות המנצח של בית החולים, שאשכרה ליווה את יקירנו לחדר הניתוח בשירה, בועות סבון וריקודים. אביב ואביו, שהתחמש בחליפת מגן מבעוד מועד, התקשו להוריד את החיוך מהפנים. ואז הגיעה האטרקציה השווה מכולן – הליצנית הרפואית דיגי דיגי (שם מעולה!), שפשוט קרעה את אביב מצחוק – מהאף המפורסם, דרך בועות הסבון שפיזרה סביבו ועד נגינה ביוקלילי.
כשכל התפאורה הייתה מוכנה, תהליך ההרדמה התבצע בצורה מדהימה, כשאני ממשיך לחבק ולנשק והוא מחייך, לא מתנגד ובתוך כך מפיג את חששנו הכבד לטראומה מתמשכת. נפרדתי ממנו בנשיקה, מלווה בליצנית הרגישה שהחמיאה על תהליך נהדר בגבולות המותר. משהו כמו שעה מורטת עצבים לאחר מכן הועבר אביב להתאוששות. כשפקח את עיניו חיכתה לו בובה ענקית של ילד חתול (הצלע הכחולה מכוח פיג'יי בשבילכם) והוא חייך אליה ואלינו בהקלה. בהמשך חזר למחלקה לשילוב מפנק של טאבלט, ארטיק קרח בטעם ענבים, מעדן שוקולד שנמרח ברובו אחר כבוד על הכורסה וכמובן שיחת וידאו פלוס צפירת הרגעה לספתוש רבתוש, לפני שהודינו מקרב לב לעושים במלאכה על היחס החם והמקצועי ושבנו הביתה.
מאז זכה בן הזקונים שלנו לעוד כמה ימי כיף במחיצת הוריו ואחיותיו, ועד מהרה שב לאיתנו, שזה בתרגום לאביבית לקפוץ, לרקוד ולהשתולל בשמחת חיים יוצאת דופן השמורה רק לו. ומה למדנו? תודות לשילוב של גישה משפחתית בריאה, אנשי מקצוע מקסימים עם סף רגישות גבוה וכמובן גיבור קטן-גדול שלא מחמיץ הזדמנות לגרום להוריו לדאוג – גם ניתוח מלחיץ יכול בסופו של דבר להפוך לחוויה חיובית. ולכתבה באבא בלוג.
