fbpx

מזרן אננס במעיין חרוד

התקופה הפסיכית ששילבה קורונה עטופה במגבלות, יחד עם מבצע צבאי עמוס באזעקות, לא ממש נתנה לנו את האופציה להתרכז במה שחשוב באמת – טיולים משפחתיים בחיק הטבע. כפי שנכתב כאן לא מעט בעבר, טניה האישה שאיתי תמיד בהיכון לארוז את הבית ולהתניע קמפינג בצפון. בסופ"ש האחרון, באווירה רגועה לצד החום הנורא, נפל הפור על מעיין חרוד.

לשבט בוקר הגרעיני הצטרפו בת הדודה שרון, שכהרגלה הגיעה מצוידת בהפתעות – הפעם נעלי מים ורודות לכל אחת מהבנות ומזרן מים מתנפח דמוי אננס, שיתגלה בהמשך כאטרקציה של ממש, ובנה המתוק מדבש זוהר – בן גילו וחברו הטוב של אביב, שגם חולק עמו את אותו שם שני – משה.

אבל בואו נחזור מעט אחורה, לצפיפות האוכלוסין הבלתי אפשרית בבגאז' מכובד של קיה ספורטאז'. מהצידנית וארון הבגדים (קרים וחמים) המאולתר, עבור במצעים ואוהל משפחתי מהודר, וכלה בים בקבוקים, מתוקים ומיטב הבישולים, כולם ארוזים היטב לצד כמות הגונה של חיתולים. תוסיפו לזה מסורת מפוקפקת מעט בהתהוות של שירי פסטיגל בספוטיפיי, ואפשר להמריא במעלה הגלבוע ולהתענג על הנופים המעלפים של ארצנו.

בכניסה למתחם השתרך פקק ארוך ולא ברור, עד שנחתנו בקופה והבנו שבכלל לא פשוט לענות על שרשרת שאלות בסדר עולה: מספר הנוסעים, מספר הילדים, מספר הילדים מתחת לגיל 5 ומספר המזרונים ששוריינו בהזמנה מראש… דקות ספורות שנראו כמו נצח לאחר מכן, דריסת רגלנו בפיסת הטבע היפהפייה הזו הוכתרה בהצלחה.

כל זה כמובן היה רק מבוא למוקש האמיתי בדמות פריקה וטעינה, או בעברית קלה: העברת תכולת הבגאז' למתחם האוהלים. עבור מי שרחוק מלהיות בשיא כושרו (וגם שיא כושרו לא ממש עונה על הגדרה של שיא כלשהו), מדובר באתגר ספוג זיעה ומייגע במיוחד. שלא לדבר על חוסר היכולת לבנות אוהל, משימה שהוטלה אחר כבוד על הכוח הנשי.

מטבע הדברים, תרתי, את ילדינו המתוקים כל זה כמובן לא עניין. דקה וחצי לתוך האיוונט, כששפת המעיין רק נראתה באופק, הבנות שברו שיא משותף של טיסה למים. אביב הקטן רץ אחריהן בשמחה ורק לאחר שנבלם פעמיים מחשש להתקף לב פוטנציאלי של הוריו, גילו אחיותיו כי הקרקעית כה נמוכה, עד כי יוכלו לשמור עליו בהצלחה.

מאוחר יותר שדרגו סטנדרטים של שחייה וצלילה למשחק האהוב – "זנקי על האננס!". הכללים די פשוטים: כל אחת בתורה מקרבת בתורה את המזרן עבור אחותה בדיוק למרחק הרצוי, משחררת את "הגבעול", כפי שקראו לעלי הפרי האקזוטי, וטסה הצדה כדי למנוע התנגשות חזיתית. ואם זה בטעות נשמע לכם משעמם, אל תטעו – המשחק הזה תפס חזק מאוד לאורך כל הסופ"ש בחתך הגילאים 5-8. אביב וזוהר, אם התעניינתם, הסתפקו בגלגלי ים מיניאטוריים, אבל זרחו מאושר לא פחות.

וחוץ מזה היה פשוט כיף, ורגוע, ו…טעים! ככה זה כשדודה עירית שולחת מטען עמוס מכל טוב – מפחזניות ועד מבחר עוגות – שוקולד-צ'יפס, תפוזים ותפוחים – ללקק את האצבעות. נכון, זוהר ואביב אתגרו אותנו במרדף לכיוון המעיינות גם הרבה אחרי שקיעת השמש, אבל באמת שאין תלונות. השבת עברה בנעימים בשילוב מים וארוחת צהריים, וכהרגלנו בקודש, השמש הקופחת ניצחה בגדול את קרם ההגנה. ומה יותר מרגש ומדהים לשוב למרכז שמחים ומרוצים, עם שלושה ילדים "מטוגנים"? כך עברה בצורה אותנטית יותר החוויה שסופרה לחברים בבית הספר ובגנים.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את חווית הגלישה שלך. על ידי גלישה באתר זה אתה מסכים לשימוש שלנו בעוגיות.
דילוג לתוכן