אני אור בוקר, 36, נשוי באושר לטניה ואב לשי בת השבע, אריאל בת ארבע וחצי ואביב בן שנה. מתגורר בצור יצחק. לפני שבע שנים, כשהפכתי לאב לראשונה, קיבלתי החלטה שבמבט לאחור הייתה די אוטומטית וספק אם בזבזתי עליה אפילו שנייה למחשבה – לגדל את הילדים שלי.

לא מן השפה ולחוץ, אלא ממש להיות איתם, לחוות איתם, ללוות אותם לכל מקום ולהיות מעורב בכל דבר, אבל כל דבר, שקורה להם. החל בחוגי פעוטות וקשר אמיץ עם מטרנה, המשך במסיבות אמבטיה קבועות וסיפורים לפני השינה, וכלה, ובכן, בהעתקת מקום מגורי לגינות משחקים – עד שתשקע השמש או יגמר להם הכוח – מה שבא קודם. 

אתם יותר ממוזמנים להכיר את הנבחרת המנצחת שלנו: 

שי-עפרי, ילדה בעלת לב זהב ונתינה אין סופית ולב, אמא קטנה-גדולה שלעולם לא תפקיר אחים ואחיות בשטח. אלופת עולם בהורדת משחקים לטלפון, לא חשוב איזה. רק תנו לה אליפות באולינג עם אבא בסלולארי או בילוי מתמשך ללא מועד סיום עם חברות, והיא מסודרת.  

אריאל-אלן, ילדת סנדוויץ' מתוקה כמו סנדוויץ' שוקולד, רקדנית בחסד פלוס כוריאוגרפיה משתנה בהתאם לקליפים ביוטיוב, בעלת צחוק מתגלגל ומדבק שלא יפסח על איש. תחביב עיקרי: החלפת בגדים לאורך כל שעות היממה. 

אביב-משה, הידוע גם כמי שדבק בו (ולא בצדק) הסלוגן השחוק: 'ילד שלישי מגדל את עצמו'. חניך בולט בקורס פעוטות פלוס מטפחות צבעוניות בקניון שרונים, חובב טעימות בחומוס של ג'ינג'י בנוה ירק ומצטיין בשירה בשעות בוקר סבירות (כל המילים וההברות הן א-בא), במטרה לזכות ליחס כלשהו ממבוגר אחראי, זאת לאחר שאחיותיו שיגעו את הצעצוע החדש שלהן בכל פרמטר אפשרי.