fbpx

סופר אבא במופע אורח: הבלוג של אלמוג

אני רוצה לספר לכם סיפור קצת שונה, על אבא ותיק שסיים מזמן את חובותיו בגזרת הילדים הקטנים, אבל התנדב לקפוץ ראש למים עמוקים במיוחד ולצלול אליהן בחזרה לערב מאתגר. וכל זאת למה? כדי לאפשר לאב צעיר ואמוציונלי, שמתעקש לא להתבגר ועל כדורגל לא להתגבר, לצפות בלייב בקבוצתו האהובה, שהגורל זימן לה משחק חשוב דווקא בערב יום שני – משמרת קבועה של אמא – על הזכות להתקרב צעד נוסף לליגת העל.

תכירו את אלמוג אופיר, אח יקר וחבר שהוא הרבה מעבר למשפחה, אב לשני לבגיר בן 18 ומתבגר בן 13. המשמעות: המושג "בייביסיטר" כבר מזמן קבור אצלו עמוק בארכיון. למרות הכל, הוא נענה כאמור לתחנוניו של כותב שורות אלה והתייצב השבוע ב-17:00, סחוט מיום עבודה, רק כדי לגלות שייסחט עוד יותר, תרתי משמע.

אלא שאלמוג, בחור בעל לב זהב שהחיוך לא מש לעולם מפניו, לא נתן לאתגר להלחיץ אותו. "הכל טוב, יאללה סע כבר", צחק כששקעתי בהסבר מיותר על נהלי מקלחות וארוחת הערב. "בהצלחה במשחק". אודה ולא אבוש, לא פשוט להשתלט על שלושת הגוזלים שלי בשעת בין ערביים, וכל תקוותי הייתה שהאירוע יעבור בשלום תוך שמירה על קשרי החברות בשלמותם.

סימן מקדים לבאות התרחש ברגעי הפרידה, עניין לא פשוט בדרך כלל. אלא שהפעם, הטקס כלל לא התקיים. "ביי חמודים, תהיו ילדים טובים", העליתי חצי אוקטבה עם הגיעי לפתח הדלת, אבל אין קול ואין עונה. למה? אביב ואלמוג כבר החלו לשחק בכדור, אריאל הצטרפה עם רעיונות למשחקים עתידיים, ושי, ששקעה במחשב, הבטיחה לעזור לדוד האהוב מבעוד מועד. אף אחד מהם לא מצא לנכון להפסיק את עיסוקיו המהנים בשביל חיבוק וצמד מילים סתמי כמו "ביי, אבא". בדיעבד, ספק אם בכלל הרגישו בחסרוני.

במהלך המשחק, אי שם בירושלים הקפואה, האוקטבות כבר עלו והיו מחרישות אוזניים, כשבמקביל רף העצבים טס לשמיים. בין לבין אני מסמס כדי לוודא שהכל כשורה ומקבל תמונה של הלהקה מחובקת ומאוחדת. "כולם כבר מקולחים, הפיצה בדרך", חתם הבוס בחמש מילים לפחות עשר שאלות פוטנציאליות מהולות בדאגה. "כמה כמה אצלכם?".

צעיף מחמם נרכש למזכרת, ומה אתם יודעים, הגרון ניחר מצווחות שמחה לאחר שני שערים בצד האדום והנכון. בסביבות השעה 20:30, משהובטחו שלוש נקודות חשובות, סימסתי למבוגר האחראי שאפשר לשלוח את הבנות לראות שתי תכניות מצוירות בטרם ישכבו לישון, ובמקביל לנסות להרדים ולהשכיב את אביב. "חחחחחחח איפה אתה חי? כולם כבר ישנים", ענה אלמוג בקצרה ואולי אפילו הצליח לשמוע ממקום מושבו את אנחת הרווחה שהשתחררה מיציעי טדי בבירה.

בשעת לילה מאוחרת הגעתי לשחרר אותו מהמשמרת. "שי ממש אחות גדולה ועזרה לי מאוד. אריאל התנהגה למופת ואביב צחק כל הזמן ומאוד אוהב לשחק באמבטיה", נאמר לי בדו"ח סיכום מקוצר בזמן שלל התודות ששפכתי בכל ורסיה אפשרית. "רק שכחתי כבר איך שמים חיתול והפכתי אותו כמה פעמים, אבל בסוף הסתדרתי", צחק אלמוג לפני שפרש לישון. "נראה שאתה בשל לבת שלישית", צחקתי בחזרה והודיתי למזלי הטוב.

"אבא, היה ממש כיף עם אלמוג. מתי הוא יבוא עוד פעם?", שאלה שי דבר ראשון על הבוקר. "אבא!, אלמוג שיחק איתנו במילים קשות, ואני בחרתי באות הקשה מ' ", זרחה אריאל בזמן ששי הסבירה לי שכל אחת התבקשה לחשוב על מילה באות שבחרה. "היום נשחק בזה ביחד". ואביב? הוא רק הסתכל סביב סביב, וניכר שאינו מבין לאן נעלם שותפו למשחק הכדור מליל אמש. החיתול, אגב, היה הפוך ועורר אצל בן הזקונים פרצי צחוק מתוקים. שיתפתי את טניה שלי בשלל החוויות מעדות שמיעה בזמן הפיזורים לבית הספר והגנים, ושנינו חתמנו יחד: כמה כיף שיש חברים טובים שהם גם סופר הורים.

תגובה אחת על הפוסט “סופר אבא במופע אורח: הבלוג של אלמוג

  1. נחום בוקר אומר:

    אין על אלמוג.כל מילה מיותרת.המסירות וההבנה לצרכי האב כאוהד כדורגל מוכה ושבע אכזבות מהצרוף החבוט: הפועל ירושלים – אין להן אח ורע.כמי שנושא באחריות לערוי הדם האדום בעורקי אוהדיו של צה גווארה שעבר בני אור בילדותו, ומנסה מזה שנים לעבור טפולי גמילה מאהדה בלתי מוסברת זו לא נותר לי אלא לחבק את אלמוג, הסובל בדרכו שלו מאהדת הקבוצה המובלת עי עסקנים המטפחים נוער מופתי ומוכשר וברגע של אמת כשהתארים בהשג יד משלחים אותם לאוקראינה כדי לגזור עוד ועוד קופונים.לחזית התקשורת הם משגרים את פנסיו השחורים – עיניו של בן משפחתם המיתמם אל מול המצלמות תוך שימוש בקלישאות שדופות שכבר מזמן אינן נותנות פתח של תקווה.למי אכפת מהאוהדים? שאלו את אבי הלוזונר דודו של גיא המתכנה מאמן ליגת על…

התגובות סגורות.

אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את חווית הגלישה שלך. על ידי גלישה באתר זה אתה מסכים לשימוש שלנו בעוגיות.
דילוג לתוכן